הוא טס מחר, אני יודעת את זה מפגישה אקראית שהיתה לנו. הוא סיפר לי וגם ציין שהוא לא יודע מתי הוא חוזר. אני שרציתי להיות נחמדה (אני תמיד נחמדה) התקשרתי לאחל לו טיסה נעימה. מכיון שהוא לא ענה לטלפון השארתי הודעה. משהו שאני לעולם לא עושה, אלא במקרים חריגים, כנראה שחשבתי שהמקרה הזה חריג. הרי הוא יטוס בעוד כמה שעות, אז לפחות שידע שהיה לי חשוב להיפרד ממנו בצורה זו או אחרת. את ההודעה השארתי אתמול, הוא עדין לא יתקשר, הוא גם לא מתכוון, זה ברור. סופסוף זה נקלט אצלי איפשהו בראש ובלב שכבר לא יהיה שום דבר, גם לא מה שהיה. וזה עושה לי קצת עצוב...

אני אתגבר ברור שאני אתגבר. הרי הגדולה מכולם אמרה "לא לוקחים ללב את מה שלא קשור ללב, וגם עם הבחור שווה, ואנחנו יודעות שהוא שווה בטירוף , את תמיד שווה יותר, אז נפלת קצת, אבל קומי מיד על הרגלים ותתחילי לחפש לך בחור חדש שווה יותר"  (תות/ מדריכי תותי לעיר הגדולה)

אז הבוקר הזה התחיל טוב (אני אף פעם לא יודעת אם להנות מהכאב אצל השיננית זה נורמלי), המשיך לא כל כך טוב, אבל אני בטוחה שהוא יגמר מעולה.