אתמול סיימתי סופסוף לעבוד, ולא היה בן אדם יותר מאושר ממני. כשיצאתי מהמשרד אל החופש הרגשתי כזו הקלה, כמו אבן גדולה שסחבתי שמעיקה על הלב, והיא פשוט הוסרה בבת אחת, הלחץ ירד ותחושה גדולה של עייפות הגיעה עם הרגשת חולשה בגוף.

כמובן שיצאתי לחגוג, עוד לילה בעוד פאב, עם הרבה וודקה, עד אור הבוקר. בבוקר עם כאב הראש ודפיקות לב מואצות הבנתי ששתיתי ועישנתי קצת יותר מדי, אבל ממש נהנתי מכל רגע (תודה לזו שהחביאה לי את הכרטיס אשראי).

זוהי תחילתה של תקופה חדשה בשבילי, תקופה שיש בה הרבה חוסר ידיעה, הרבה התבוננות, חיפוש תהיות, הרבה דברים לא מוגדרים ולא ברורים, אבל זו תקופה טובה עם הרבה זמן פנוי אבל  יש בה הרבה רעיונות לדברים חדשים, לעשייה, לקרירה חדשה ישנה שאולי תצליח ואולי לא אבל אני חייבת לפחות לנסות להיות עצמאית וחופשייה.

וזה יצליח ברור שכן, אני רק צריכה להאמין בזה ולהאמין בעצמי...