אתמול התחלתי לשחות, זה אחד הדברים הכי טובים שיכולתי לעשות בשביל עצמי, אומנם אני כרגע רק לומדת סגנון חתירה, אבל הצלחתי לוותר קצת על שליטה ולצוף על הגב, מה ששנים פחדתי לעשות. יצאתי מהשיעור כולי חיוכים, מה שלא מאפיין אותי בדרך כלל, אפילו אמרתי שלום לשומר בסופר וחייכתי אליו, ולא התעצבנתי שאני צריכה לפתוח את התיק וכל השקיות שהיו איתי.

הרגשתי כל כך טוב, שהלכתי לקנות מתנות לחברים האוהבים עלי, וארגנתי ערב גבינות ויין. רק שהייתי כל כך רעבה, שקניתי כמות עצומה של גבינות, בשרים ולחמים, אז עשינו כמה טלפונים והזמנו את השכנים הנחמדים. הייתי כל כך מאושרת שאפילו צילמו אותי מחייכת חיוך גדול.

כשבאתי לצאת מהבית הבוקר (בשעה 13 זה הבוקר שלי), כדי לעשות את הפעילות החשובה של הורדת כלבתי היקרה ושתיית קפה בשדרה עם חברה, דפקו לי בדלת, הנגר בא לתקן את החלונות. התעצבנתי אף אחד לא אמר ולא תיאם מה הוא מופיע כאן פתאום, והבנתי שהשפעת הבריכה פגה.

הרגשתי שאני ממש חלשה מבחינה פיזית (התעוררתי עם גב כואב), נפשית, רוחנית, מינית כלכלית (סליחה אם שכחתי משהו), ואם אני לא רוצה להמשיך להתעצבן,  עדיף לי ללכת לחתוך סלט לצהריים. הצלחתי בדרך לחתוך ציפורן בעודי חושבת לחתוך את הורידים.

אל מנת שזה לא יקרה ישבתי לכתוב, עוד 2 דקות הוא הולך, אני לך לשתות קפה ולהירגע. יש לי בערב הילנג זה תמיד מרגיע אותי.

חג אהבה שמח....