אחרי יומיים של חילופיי תגובות, עברנו לדבר במסנג'ר בשעת לילה מאוחרת. הוא ישר הזמין את עצמו אלי. ואני, אני בכלל ילדה טובה, לא מזמינה בחורים שאני לא מכירה אלי הביתה, אבל מה אפשר לשכנע אותי בקלות. מכיוון שכמעט נרדמתי על הכסא הזמנתי אותו לבוא ולראות אותי ישנה בשלווה במיטתי.

הפגישה הייתה לגמרי עיוורת לא החלפנו תמונות, הוא הגיע עם בקבוק יין, שלא שתינו כי לא מצאתי את הפותחן.  דיברנו קצת והלכנו לישון. אבל מסתבר שאני  שרמוטה גאה, אז הקשר בין שינה לבין מה שהיה הוא מקרי בהחלט. בבוקר הכנתי קפה בעירום. בדיעבד, ידעתי שאני מרגישה נוח עם עצמי ללכת ככה בבית, ושהבחור גרם לי להרגיש ממש טוב. למרות שהייתי סוציומטית להחריד מה שלא מאפיין אותי בדרך כלל.

היה לי נעים.

ואז בשיחה עם  החבר הכי טוב שלי, הוא ניסה להגן עלי שאני לא אפגע, אבל אמר את זה בצורה צינית ומזלזלת, מה שנגע בנקודה ממש רגישה. וגרם לי להיעלב שהחבר הכי טוב שלי במקום לשמוח בשבילי, על הדברים הקטנים של החיים, גרם לי להרגיש רע, בתקופה הכי רגישה בחיי. הרגשתי שאם הוא חושב עלי דברים מסויים מה אנשים שלא מכירים אותי חושבים, גם ככה בזמן האחרון אני יותר מדי ביקורתית לעצמי. אז אחרי צעקות וירטואליות, החלטנו לא לריב. אני יודעת שאני יותר מדי רגישה  ומגיבה בהתאם והרבה פעמים זו אני ולא הוא. ואני כן צריכה לפעמים שחברים ישמרו עלי ויעזרו לי להפעיל שיקול דעת הגיוני. ואני שמחה שהוא עדין חבר שלי והבטיח שיהיה כאן בשבילי מתי שאני אצטרך.

עכשיו אני מרגישה קצת פחות נעים.