אני לא מבינה איך אנשים יכולים לקחת משפט אחד מסיפור שלם שהם בכלל לא שמעו אותו עד הסוף, ולשפוט אותי על זה, ולקבוע מסקנות על החיים שלי. לטעון שהכול מאהבה, וזה בגלל שהם דואגים לי.

אני ממש "אוהבת" שהגמל לא רואה את הדבשת של עצמו, ושופט אותי על דברים ומעשים שהוא עשה שנייה לפני שהסטטוס שלו השתנה.

הרי גם אני יכולה להזכיר כל רגע את הטעויות והדברים החלשים שאתם עשיתם, אבל אני משתדלת שלא. לכולנו יש חולשות ואנחנו בסה"כ בני אדם, תזכרו שגם אתם עשיתים את אותם דברים, אם לא גרועים יותר, בעבר הלא רחוק שלכם.

כל העניין הוא בכלל לא על הסיטואציה שקרתה, העניין הוא שכל פעם מחדש לא נותנים לי להגיד את הדברים. גם אם אתם צודקים, תנו לי לדבר ולהסביר, ואולי תכלו לראות את הצד שלי. אני יודעת שאתם חושבים שאני לא מקשיבה אם אתם לא בוטים כלפי, אז תדעו שאני מקשיבה, אני מקשיבה כשחברים שלי לא פוגעים בי, אבל עושה את ההחלטות שלי בעצמי.

אתם יודעים מה, אני לא רוצה בכלל להסביר יותר, נמאס לי. אני מספיק גדולה כדי להתמודד עם הדברים שאני עושה, שיכול להיות שאלה טעויות או לא, אבל אני לא יכולה להתמודד עם הביקורת שלכם על כל דבר שאני עושה. גם את החמש דקות שאני מרגישה בהם טוב ומצליחה לחייך, אתם מצליחים להרוס.

... שובר את הראש ומוצא פתרון אמיתי
ואז יוצא לבלות עד הבוקר, פוגש אנשים
אם הייתי חכם, אז הייתי יודע מה להגיד
משתמש במילים נכונות להציל את עצמי
פוגש פסיכולוג מלומד שימציא לי תרופה
תחושה נעימה מוזרה שעוטפת אותך
מתחמם, מתחמם לי המוח
מתקרב עד שבא לי לצרוח, מספיק