מתברר שההורים שלי דואגים לי, דואגים לי קצת יותר מדי. בכל זאת הם רוצים שהבת הבכורה שלהם בת ה-28 כבר תתחתן, תביא 3 ילדים, ותשתקע באיזה מקום, בלי הרצון לעבור דירות, עבודות, בילויים בלילות ונסיעות ארוכות לחו"ל.  אז הדאגה הזו מעבירה אותם על דעתם מסתבר.

הם נתנו את הטלפון שלי לאיזה בחור, שהם הכירו במכון כושר בלי לידע אותי, גילתי את זה רק כשהבחור התקשר. מה שיצר מבוכה לשני הצדדים, עם זה עוד הייתי מסוגלת להתמודד, אבל החקירות של אבא שלי בכל שיחה מטריפות את דעתי, "נו הוא התקשר?, נו דיברתם?, נו נפגשתם?". שיגע אותי לחלוטין. אז לא הייתי בטוחה אם אני רוצה בכלל להיפגש איתו, מה גם שלא יכולתי לדבר איתו כשהוא התקשר. הייתה תקופה שאבא שלי נתן את הטלפון שלי לבחורים וזה עיצבן, הייתה תקופה שאמרתי לעצמי נו עוד בחור מה איכפת לך, ועכשיו זה ממש גורם לי לתחושת זלזול ממנו. מה גם שהבחורים שהוא הכיר לי, היו לא הטעם שלי, לא הסגנון שלי, ולא מישהו שהייתי אפילו רוצה להעביר איתו ערב נחמד.

בשבת הבחור התקשר בפעם השנייה, והשאיר לי הודעה במזכירה שאני אחזור אליו, התלבטתי לא ממש רציתי, לא ממש היה לי כוח ולא ממש התחשק לי, הרגשתי שאם אני נפגשת איתו זה רק בגלל שלא נעים לי מההורים שלי, שגם אמרו לו שאני בחורה רצינית.

בעודי מתלבטת, אמא שלי החליטה שלהתקשר אלי מהחדר כושר כשהבחור לידה, ולהגיד לי שהוא רוצה לדבר איתי זה רעיון מעולה. הייתי דיי המומה מהעניין, ואמרתי לה שאני לא מעוניינת לדבר איתו כרגע, וכשיתאים לי אני אתקשר וזה ממש לא לעניין מה שהיא עושה כרגע, ובכך הסתימה השיחה. חוצפה!!!

כנראה שלהורים שלי זה לא הספיק והם החליטו לקרוא לילדה הגדולה שלהם לסדר. טלפון לקראת החצות, בשיחה אמא שלי אמרה לי שהיא לא מבינה מה קורה איתי, והגיע הזמן שאני אהיה רצינית. ואני תוהה מתי בדיוק היא החליטה שהיא מכירה אותי? ממתי היא יודעת מה אני עושה? עם איזה בחורים אני מסתובבת? ואם אני רצינית או לא? מה קרה לה, שהיא החליטה ליפול עלי באמצע החיים? 

כנראה שזה שאחותי הקטנה עברה ללונדון, והם נשארו בבית עם הכלב, גרם להם לרצות צאצאים קטנים, בדמות הילדים שלי שיסתובבו להם בין הרגלים.  אני לא יודעת מה הם רוצים מחיי, אני רק יודעת שההורים שלי מספיק צעירים כדי לעשות עוד ילד.

כרגע לפחות זה משעשע אותי....