אחת התובנות של הימים האחרונים היא, שמידע שאני מקבלת על בן אדם באינטרנט לא משנה באיזה סוג של אתר, זה רק אוסף של פרטים, מידע על הבן אדם, אבל שלא אומר לי מי הבן אדם באמת. את זה אפשר לדעת רק בפגישה של פנים מול פנים בשיחה של אחד על אחד, ובגלל זה הרבה חיבורים שקורים באינטרנט, כי נראה לנו שמצאנו את הדבר המושלם בשבילנו מתגלה כאכזבה הכי גדולה של חיינו.

את יוני הכרתי באתר היכרויות, הוא עשה רושם של בחור חמוד, הבעיה עם יוני שהוא גר בדרום, באיזה חור בין יוטבתה לאילת, מרחק 3 שעות נסיעה ממרכז תל אביב, אבל למרות כל זה לא נרתעתי. משהו בשיחות הקצרות שלנו עשה עלי רושם ממש טוב, הוא גרם לי להרגיש נעים מהפופיק למעלה, להביך אותי במידה הנכונה ובעיקר לגרום לי לחייך, הוא אמר שאני גורמת לו לחייך ושזה דבר נדיר אצלו.

לפני כמה ימים החלטתי לנסוע אליו, הרגשתי שלמרות הנסיעה הארוכה אני צריכה לבדוק את העניין, האם מה שקורה כאן מאחורי המסך, בין המצלמות, המילים והקולות  יכול לעבור למימד אחר, מציאותי יותר.  (וחוץ מזה מה זה 3 שעות נסיעה בשביל, הרי כבר טסתי 22 שעות לסן דייגו לפגוש בחור, ומתברר שכשנוסעים על 120 מגיעים בשעתיים וחצי). האמת שפחדתי, בדרך עוד שאלתי את עצמי שאלות מהותיות ברומו של עולם, וחשבתי לרגע להסתובב אחורה, אבל ידעתי שגם אם זה לא מסתדר הוא יהיה נחמד אלי (הסיבה היחידה באמת שהוא היה אומר לי לחזור הביתה זה חזה שטוח).

כשהוא פתח לי את דלת ביתו, עמד מולי בחור חמוד, מה שגרם לי באותו רגע להירגע ולהרגיש ממש טוב, כנראה טוב מדי, כי בלי לשים לב, (וגם לפי טענתו), כשהוא רצה לתת לי נשיקה על הלחי, אני נתתי לו חצי חיבוק. האמת לא יודעת איך זה קרה, אולי כי היה לי נוח, כי הרגשתי שבכל זאת הבחור שעומד שם אני מכירה אותו טיפה, ואולי זו התחושה שהכל יהיה בסדר. כנראה שזה מה שגרם לו להבין שזה בסדר שהוא ימשיך הלאה.

ישבנו על הספה ודיברנו, החזקנו ידיים, מה שהוביל לנשיקה, הוא התחיל לעשות לי נעים מהפופיק למטה. אני חשבתי שכאן זה יגמר, הרי קבענו להיפגש לארוחת ערב, לא חשבתי שיקרה משהו, לא חשבתי אפילו להישאר לישון שם בלילה, אבל המציאות כנראה עולה על כל דמיון. באחת השיחות שלנו יצא לנו לעלות את נושא הסקס (למרות שהשתדלנו שלא), וידענו קצת אחד על השניה, הוא טען שבטח לא יהיה לו מה לחדש לי, ואני רק רציתי שהוא יהיה טוב במה שהוא כבר יודע. אז במקום ארוחת ערב, שכבנו במיטה שעות, והרגשנו אחד את השניה, בצורה מדהימה. הוא הצליח למתוח את גבולות הכאב שלי למקומות שלא ידעתי שבכלל קיימים, להפסיק ולחבק בדיוק בשניה הנכונה, לעשות דברים שלא אהבתי באותו רגע אבל גרמו לי לחייך ולרצות עוד, גמרנו כמעט ביחד בהפרש של דקה כשאני *גמרתי ראשונה, וזה היה אחד הדברים הכי מדהימים שקרו לי בזמן האחרון. לא הצלחתי לישון כל כך טוב, כי לא מצאתי את התנוחה שלא תוביל לכאב, בעיקר שכבתי במיטה והסתכלתי עליו ישן. בבוקר הוא יצא  לעבודה באיחור ואני יצאתי לדרך ארוכה הביתה.

הנסיעה הייתה בהחלט שווה את זה, הייתי נוסעת שוב, שוב ושוב בכייף, הייתי מזמינה אותו אלי בחופש פסח , הייתי נוסעת איתו  לסוף שבוע, הייתי מכירה אותו קצת יותר טוב, הייתי נותנת לו להמשיך למתוח לי את הגבולות  כי יש עוד לאן, והייתי עושה עוד כל מיני דברים (דווקא ממש רגילים), אבל משהו באינטואיציה הנשית שלי גורם לי לחשוב שאולי הוא לא מרגיש ככה. טוב, כנראה אני אצטרך לשאול אותו....

*הוא דיי בטוח שלא גמרתי, ואני ממש רוצה לכתוב שאני לא מזייפת, אבל בטח יגידו לי שאין אף אחת שלא מזייפת, אז אולי יצא לי לזייף איזה פעם פעמיים, אבל האורגזמות שלי יותר מדי חשובות לי ואהובות עלי בכדי שאני אזייף אותן, אני כבר מעדיפה לא לגמור ולא לזייף, וחוץ מזה שבמצב שהיינו באותו רגע אין סיכוי שלא הייתי גומרת