היום בפגישה עם הטראפסטית שלי היא קצת הייתה המומה ממני, טענה שהיא לא מבינה למה אני מתנהגת בצורה כזו, ואיפה הגבולות שלי כאדם בוגר. אמרתי לה שאין לי גבולות, שאני נותנת דרור לילדה הפנימית שלי, ועושה מה שאני רוצה כאן ועכשיו, לפעמים אפילו בלי לשים לב.

 הבעיה העיקרית היא שאני יודעת שזה פוגע בי, ומוצאת את עצמי בחוסר ברירה וגם בהרבה רצון לשנות את המצב, הרי זה בדיוק הזמן שאני בטיפול להיתקל בסיטואציה ולשנות את החלק שלי בה. אני מודעת מה הוא הצד השני של המטבע ואני יכולה לראות את האופציה האפשרית  מנגד, אני יודעת איפה אני לא בסדר ומה אני צריכה לעשות, אבל זה קשה לי, זה קשה לי לא לפעול לפי הרגש ולפעול הרבה יותר לפי השכל. הכל נמצא בתוכי אני רק צריכה להוציא את זה החוצה.

היא שלחה אותי הביתה עם משימת גמילה מהתנהגויות....