אתמול קבעתי עם זאתי, לצאת לשתות משהו בפאב ליד הבית. (מה שאומר כל אופציה במרכז תל אביב ). כבר בתחילת הערב אני עשיתי את הטעות הראשונה, כשיצאתי מהבית בלי לקחת מפתחות, והדלת ננעלת מבחוץ. המפתח הרזרבי אצל ההורים מה שאומר לנסוע עכשיו מחוץ לתל אביב כדי לקחת מפתח שאולי בכלל לא יפתח לי את הדלת, כי השארתי את המפתח במנעול, אבל מתברר שכמו במשפחת סימפסון כך גם במשפחה המשוגעת שלי, ההורים שלי נסעו לצפון כשכל המפתחות הרזרביים נמצאים בצרור המפתחות שלהם. זאתי הייתה עדה לויכוח משפחתי וצרחות שלי על מה זה עוזר לי שיש לי מפתח רזרבי בקיבוץ אמירים.

חצי שעה בילוי במדרגות הבית לחכות לפורץ שפתח את הדלת בשניה, ועוד לפני שהוא פתח אמר לי שהסכום זה 360 ₪ אבל בשבילי הוא מוכן ב-300 ₪. הוא לא הסכים לקבל שיק והיה מוכן לעשות לי עוד הנחה אם אני אביא לו מזומן.  אז הלכתי לי מהר מהר להוציא כסף ונתתי לו 300 ₪. הוא לא שם לב וחזר להגיד לי שנתתי לו יותר מדי, ואני בשיא הנחמדות אמרתי לו "זה בסדר עשית לי הנחה כבר קודם". כבר בשלב הזה הייתי צריכה להבין שמשהו לא בסדר איתי, או שאני ממש תמימה או שאני ממש פריירית.

כל המקומות השווים כבר היו מלאים אז ישבנו במקום עם מוזיקה גרועה, ודיברנו שטויות על החיים, בחור נחמד דיבר עם זאתי. פתאום הוא שם לב שנגעתי לה ביד כי דיברנו על משהו ששינה מצב הרוח של שתינו לעגמומי ביותר, שאפילו כמות הוודקה שזרמה לי בדם לא הצליחה להפיג. הוא הסתכל עלינו ושאל "אתן חברות טובות?", ואמרנו לו "אנחנו בכלל בבלינדייט" הבחור הסתכל עלינו וחייך את החיוך הכי גדול שראיתי אצל בחור בחיים נראה לי שעשינו לו את השנה. כמובן שהסברנו אחרי זה שאנחנו לצערנו לא לסביות.  לפני שהוא הלך הוא דפק את המשפט הכי מטומטם שהוא יכול היה להגיד והרס את כל הרושם הטוב, באותו רגע אהבה שלי לנשים רק הלכה וגדלה כך שעוד יש לי תקווה לשנות את הסטאטוס שלי.

שתיתי קצת יותר מדי, אכלתי קצת יותר מדי, חייכתי קצת יותר מדי, ובעיקר מאוד נהנתי. כשהגיע החשבון רציתי לשלם עלינו, והיא לא הסכימה, אני תוהה איזה מן בליינדייט זה.