ימי ראשון גורמים לי להתעורר עם חיוך, בהתחשב בזה שיום ראשון אני מתעוררת הכי מוקדם בשבוע כי יש לי מלא סידורים בבוקר, אז באמת זה לא מובן. הבוקר חייכתי באופן מיוחד, זה טוב לעור הפנים, לנשמה ובכלל אני ממש יפה כשאני מחייכת. אז עם חיוך קורן ושיר בלב (שכבר יומיים אני שרה לעצמי), החלטתי לפנק את עצמי בשופינג, לקחת את כרטיס האשראי לבזבז את הכסף של הבנק (אז מה אם יש לי מינוס), היו לי כוונות טובות באמת  אבל לא ידעתי שזו תהיה כזו בעיה. ומצאתי את עצמי כל הבוקר מתלוננת, גם ככה העירו לי שאני מתלוננת יותר מדי בשבעות האחרונים, אבל מותר לי אני אישה. אז החלטתי להתלונן על שלושת הנשואים שהכי אהובים עלי בגדים, גברים וסקס.

בגדים:

(כבר כתבתי על הנושא הזה בעבר, ואולי אני חוזרת על עצמי, לא נורא תסבלו)

בארצנו הקטנטונת, את אף פעם לא יודעת את המידה שלך, עד שלא יכניסו את החוק שעבר בארגנטינה, שבכל החנויות המידות יהיו אותו דבר בדיוק אנחנו לא נוכל לדעת. בשעה טובה ומוצלחת הצלחתי להתמקד על מידה 42 ברוב החנויות. באופן אישי אין לי בעיה אם המספר שעל המכנס, כי זו סתם אינדיקציה שלא אומרת כלום מבחינתי, אבל יש לי בעיה כשרוב החנויות לא מחזיקות את המידה שלי. מידה 42 היא הממוצע של רוב הנשים, אז למה יש יותר מידה 34 ממידה 42. אז חיפשתי באמת שחיפשתי, בכל חנות אפשרית, וזה לא שמצאתי את המידה והיא הייתה קטנה או המכנס היה לא יפה, פשוט אין את המידה הזו בשום חנות. ואפילו נשלחתי לחנות למידות גדולות, מעבר לזה שאני לא שמנה, בחנויות למידות גדולות, הכל גדול עלי. אז אני תקועה בין הפטיש לסדן. 

חוץ מזה רוב החולצות בחנויות היו של פרחות בנות 16, שלא רק שהן רזות הן גם שטוחות, אז החתיכת בד הזו בטח לא תכסה לי את החזה. אני לא מתיימרת להתחסד ולהגיד שאני לא אוהבת מחשופים יש לי כמה חולצות שנראות כמו שאריות של מטפחות שזרקתי על עצמי, אבל יש גבול. עשיתי כבר טעות אופנה כשקניתי חצאית מיני קצרה, שאני נראית בה כמו ילדה בת 12 שברחה ממסיבת הבת מצווה שלה, ואם יש משהו שלא ניחנתי בו זה זוג רגלים חטובות, אז אין לי מושג איך הסתובבתי עם זה בעבר, מה שגרם לפדיחות לא קטנות כשראו לי את התחת. אני רוצה בגדים של אישה לא של ילדה, בגדים שיתאימו לבחורה בגילי, ואם כל הכבוד לקריזי ליין, שלקחו את שירז טל המדהימה לדגמן להם. הבגדים שלהם לא מתאימים לגיל שאליו הם מנסים לפנות, הם יותר מתאימים לאישה בת 40 .

אז אין לי שום שאיפה להיות 50 קילו על 160, אבל התחושה הזו התחילה ללוות אותי במהלך היום, אני כבר לא מרגישה כמו הילדה הכי שמנה בגן, אבל היום חשבתי על זה שאולי חבל שאני לא יכולה לא לאכול, וכמו שאומרת יקירת הבלוג "אנחנו מעודדים אנורקסיה ולא בולמיה זה פחות מלכלך". וברצינות, רציתי להגיע הביתה להיכנס מתחת לפוך ולצאת משם אחרי כמה ימים במידה 38 לפחות ולא בטוח שגם זה היה עוזר.

בגזרת הנעליים הבעיה שלי הפוכה, לנסות למצוא סנדל במידה 35-36 זה משהו דיי בעיתי, בעיקר בהתחשב בזה שגם 35 לפעמים גדול. אז מצאתי סנדל מהמם, אבל כמובן המידה הייתה גדולה, העקב היה גבוה מדי וגרם לי להרגיש שכל השריר בירך נמתח לי, והם עלו 650 ₪ אז מכיוון שאחותי הקטנה לא מתכונת להתחתן בקרוב ויתרתי.

לפחות בגזרת החזיות אין לי שום בעיה...

גברים:

בשבועות האחרונים התלוננתי הרבה על גברים. ובכלל כל האווירה בבלוגים שקראתי הייתה על מלחמות מינים וחוסר ההבנה. אז הגיע הזמן להגיד עליהם כמה דברים טובים, שלא יהיה ספק אני אוהבת גברים, יש להם כמה דברים מקסימים בעיקר בגלל שהם כל כך שונים מאיתנו, לפעמים זה מצחיק אותי איך אני מבינה משהו בצורה מסוימת וגבר מבין את זה בצורה אחרת לגמרי, אבל זה כל הכיף. והחזרתי היום את הכרטיס שלי לאתר היכרויות, אני כל כך שונאת לעשות את זה, אבל נראה אולי הפעם יצא מזה משהו טוב.

סקס:

כמות הגברים שעושים לי טוב, טוב מאוד, ברמת המדהים, על גבול הסקס הכי טוב שהיה לי בחיים, שואף לאפס. אחד גר רחוק, השני גר הרבה יותר רחוק, השלישי לא רוצה, והשאר מה אני יכולה להגיד חוץ מאני לא מעוניינת. במהלך הקניות שלא נחלו הצלחה, חשבתי לקנות לי צעצוע חדש, אבל עמדתי בכניסה לחנות עם פרצוף עגום (ככה זה כשלא אוכלים), וחשבתי שזה לא היום שלי לקניות ועדיף לוותר. שיחה מאוד מעניינת במסנג'ר שהייתה עלולה להוביל לסייבר אם הבחור לא היה בעבודה, רק גרמה לי להזיל ריר, ולרמת ההורמונים בגוף לעלות. אז כמובן שפתרתי את הבעיה בשתי דקות, מה שהחזיר לי את החיוך בגדול (מי אמר שצריך גברים).

הלכתי לבריכה ושחיתי 25 בריכות שהרגיעו אותי מאוד, עשיתי אמבטיית שמנים, עם פילינג גוף ועכשיו אני מריחה מוניל וקוקוס.

 הדבר היחיד שקניתי היום, היה מצבר חדש לאוטו. סעעעעעעמק.