אתמול הייתי בדייט, קצת מוזר שנקבע באופן ספונטני עד להחריד. מקום נחמד, בחור נחמד, אפילו שניתי את השתייה הקבועה שלי, ושתיתי בנדקטין, שהשפיע עלי דיי מהר. ממש בא לי להגיד שזה לא הוא זו אני, מה שהיה דיי נכון, כי מעבר לחוסר התאמה, לא הייתי אני, הייתי עצובה כבר קודם, לא מרוכזת, ובכלל לא הבנתי מה אני עושה שם, זה נגמר אחרי שעה, וטוב שכך, ואני חזרתי הביתה יותר עצובה ויותר שיכורה.

YES משדרים את הסדרה "איך הכרתי את אמא". בפרק האחרון, הבחור החמוד, שמספר לילדיו איך הוא הכיר את אמא, נרשם לסוכנות היכרויות, מנהלת הסוכנות מנסה לשכנע אותו ומסבירה לו שאומנם בניו יורק יש 6 מליון תושבים, אבל אם מורידים את הגברים, את הנשואות, המאורסות, בעלות בנות זוג, הלסביות ומצמצמים לטווח הגיל הרצוי, יש בדיוק 8 בחורות שיכולות להתאים לו.

ע"פ  הלשכה לסטיסטיקה, נכון לשנת  2004 חיים בישראל 6,869,500  אנשים, מתוכם  3,392,600 גברים, אלה שגרים במחוז תל אביב 1,176,600, בטווח הגיל של 25-34  ( בכל ישראל) 1,045,200. כמובן שנוריד את הנשואים, המאורסים, התפוסים מסיבות אלה ואחרות ואת ההומאים. נשכלל את כל הנתונים ביחד (ואף פעם לא הייתי טובה בסטטיסטיקה), זה אומר שיש בערך חצי בחור שגר בעיר מגורי ותואם לקריטריונים היבשים האלה. ואח"כ אני לא מבינה איך אני לא מוצאת אותו.

אז יש לי שבוע טוב, ויש לי שבוע נורא, וזה כבר נהייה מוגזם, הנפילות האלה, אם אני אשמע עוד פעם שיהיה בסדר, אני אצרח, כרגע אני מרגישה שאם מישהו יעשה לי פו, אני אתרסק, אז אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הייתי עכשיו בסיטואציה אחרת , אני יודעת מה היה קורה, היא תיארה את זה מצוין. ואני עדיין מתאפקת.

מתי נתנשק
את משהו מיוחד מאוד
ואני יצירתי
עדין אך סמכותי

מתי נתנשק
דיברנו כל הלילה
תשוקה גדולה
במסווה של רומנטיקה

בוא לא נעשה מזה סיפור גדול

מתי נתנשק
נקרע את החולצה ממך
תעלם העדינות
אמת קטנה תעמוד זקופה