אני לא מצליחה לישון, ותוהה לגבי הצעה ממש מפתה שקיבלתי לפני מס' דקות ואמרתי לו לא, הוא טען שזו גרסת המאמי שלי כי אני עייפה, ואני רציתי מסיבות מסוימות, ולא רציתי מסיבות אחרות ועכשיו אני קצת מצטערת על זה, אבל אולי זה לטובה.

אני חושבת על שיר ששמעתי לפני כמה ימים ויכול לתאר בצורה טובה את הדילמה שאני חווה כרגע, דילמה מאוד כללית עם עצמי על המהות שלי בחיים, ודילמה מאוד ספציפית למה שקרה כאן בשעות האחרונות.

בכלל שירים מצליחים להעביר הרבה פעמים בצורה ממש טובה, את מה שאני מרגישה, הוא שלח לי אתמול את השיר הזה, שממש הצחיק אותי, והזכיר לי מישהו.   

בת עשרים וארבע, מטר ושישים וקצת,
עיניים ירוקות ושיער שחור כמעט,
מחפשת ת'אחד ומחכה להתרגש,
דרוש חתן, שמלה כבר יש.

בת עשרים וארבע, מעוניינת בחבר,
גבוה ומבין עד גיל שלושים אולי יותר,
והוא יכול להיות טייס, והוא יכול להיות נווט,
כי זה לא משנה, לי לא אכפת.

ואמא, היא תמיד אמרה לי -
"כל גברים אותו דבר,
אם אחד ילך היום -
אחד אחר יבוא מחר",
אבל אמא לא הכירה את יונתן שפירא.

ואם להיות רגע קונקרטיים,
זה יכול להיות דיסקרטי,
אם באופן תיאורטי כבר יש לו חברה...
ואפשר להיפגש אצלי לדון על הפרטים,
רווקה עם ראש פתוח - לקשר אמיתי.

ואמא, היא תמיד אמרה לי...

יושבים ביחד על החול, ים כחול,
בקבוק של בירה,
זה רק אני והגלים ויונתן שפירא.
הלב שלי דופק חזק מתחת לבגדים

,יונתן שפירא, תעשה לי ילדים.

 

*באמת שרציתי להקדיש לך את הפוסט עם המשפט שלנו, אבל לא הצלחתי להסתיר, אז זה ישאר ככה, אני בטוחה שאתה תזכור את המשפט הזה גם כשתתעורר בבוקר ואם לא אני מבטיחה להזכיר לך אותו.