אתמול כשהלכתי לישון כביתי את המחשב, מי שמכיר אותי בעולם האמיתי יודע עד כמה זה צעד משמעותי בשבילי, לא להיות מחוברת 24 שעות, אפילו שזה היה בזמן שישנתי זה היה לי חשוב. חשבתי להשאיר אותו ככה כמה ימים, אבל לא עמדתי בזה, גם 8 שעות של מחשב כבוי זה טוב.**

אני ערה כבר 3 שעות ובכלל לא שמתי לב, לשעה כשהתעוררתי, ישר התלבשתי וירדתי עם הכלבה לשתות קפה בשדרה. ניסתי לקרוא עיתון בשקט, אבל הדבר היחיד שעבר לי בראש זה יהושע, כבר כמה ימים שאני חושבת עליו, כשדברים לא מסתדרים אני חושבת עליו, כשאני רוצה שיהייה לי טוב אני נזכרת ברע וחושבת עליו.

את יהושע הכרתי לפני 3 שנים, היינו ביחד 3 חודשים, וזה היה הדבר הכי נורא בחיים שלי. יהושע היה הבן אדם הכי ביקורתי בעולם, הוא טען שהוא רוצה להפוך אותי להיות אדם טוב יותר . המשפט הזה מעלה בי גיחוך כל פעם מחדש, ולמה כי יהושע היה בחור שסיים בקושי כיתה ח', גר עם אמא שלו באיזה חור בדרום העיר, אבא שלו ישב בכלא על סחר בסמים והוא בקושי עבד. זה כבר היה צריך להדליק לי נורא אדומה שאין ליהושע מה לתרום לי בחיים. הוא מבחינתו חשב שלהעיר לי הערות מגעילות על כל דבר שאני עושה יתרום לי מאוד (אני יכולה להתמודד עם ביקורת, אבל יש כנראה אנשים שלא יודעים את ההבדל בין ביקורת לביקורת בונה, ולתת לי להחליף את הסדינים אצלו בבית בשעת לילה מאוחרת, כי זה משהו שאני לא יודעת לעשות כזה טוב, ולא לעזור לי כשאני מבקשת עזרה, כי  אני צריכה להתמודד עם זה, זה עוד החלק הטוב בעניין)

מצד שני מסתבר שאני תרמתי ליהושע הרבה בחיים. אני דאגתי לו לעבודה, אני שלמתי על כל היציאות שלנו, אני נתתי לו את האוטו המעוצב שלי (פאזו 206 עם גג נפתח) מתי שהוא רק רצה ואני נסעתי לעבודה באוטובוס , הכרטיס אשראי שלי היה אצלו מדי פעם ונעשה בו שימוש שלא ידעתי עליו, אני אירחתי את החברים שלו אצלי, אני שלמתי לו את החשמל כשלא היה לו כסף ואני טיפלתי באמא החולה שלו כשהוא לא יכל.  

אז למה בעצם הייתי עם יהושע, כי הביטחון עצמי שלי היה בשפל, והרגשתי שעם מישהו רוצה אותי אז אני אלך איתו, גם עם זה בחור כמו יהושע. שחוץ מהתעללות נפשית, טראומה נוראית ומחזיק מפתחות הוא לא נתן לי כלום. וזה נגמר בגלל איזה ויכוח בינו לבין אחי, שהסתיים במכות, הוא עזב אותי ואני עוד רציתי אותו. בנקודה מסוימת נפל לי האסימון של מה לכל הרוחות עשיתי איתו, חוץ מלסבול.

מאז שאני ויהושע היינו ביחד יצאתי עם 100 בחורים לפחות (נראה לי), אבל עם אף אחד לא נכנסתי למערכת יחסים. וחשבתי על יהושע כי זה הטריד אותי מאוד בימים האחרונים, איך בן אדם כל כך לא משמעותי, שהיה כאן לרגע, השפיע על החיים שלי ברמה כזו שאני ממש אפחד לחוות את זה שוב, למרות שאני לא אותו בן אדם בכלל, ולמרות שאני בחיים לא אלך עם מישהו כמו יהושע, אני עדין מפחדת.

המחזיק מפחתות שיהושע נתן לי עדיין נמצא אצלי, בימים האחרונים אני נוגעת בו וזה עושה לי רע, מן תחושה של קארמה רעה, הבוקר החלטתי לזרוק אותו לפח, ולקנות לי את המחזיק מפתחות המעוצב שראיתי בחנות תכשיטים , נראה לי שמגיע לי.

בחיי שרציתי פוסט אופטימי, אני לא בטוחה שהוא כזה...

*קראתי לו יהושע כי השם שלו מתחיל ב י', ויהושע זה השם הכי מגעיל שעלה לי בראש ומגיע לו שם כזה כי הוא חרא של בן אדם.

** זה לא קשור לעניין סתם רציתי לשתף.