נראה לי שבאופן בלתי מודע, אני כותבת פוסטים רגשיים יותר בסופ"ש כי פחות אנשים קוראים כאן בשבת. בהתחשב בזה שבחור אמר לי השבוע שאין אצלי מקרי ושהתת מודע שלי נמצא בכוננות כל הזמן אז אני כבר לא יודעת.

אתמול בלילה עשיתי משהו שלא חשבתי שאני אעשה בחיים, זה היה מהנה ביותר ובטח יקרה שוב פעם אחת לפחות ומחקתי משהו ברשימת האף פעם שלי. בבוקר הרגשתי שהגוף שלי כבר בעובר, כל השבוע הייתי עייפה וכאב לי הגוף אבל עכשיו זה היה מוגזם. ישנתי כל היום ולא סידרתי כאן כלום והבית שלי נראה כמו בורדל.

הטראפיסטית שלי אמרה לי שאני מופקרת, הסתכלתי עליה וחייכתי, אמרתי לה שמזמן לא שמעתי את המילה הזו, אמרו עלי שרמוטה, זונה אפילו פרוצה אבל מופקרת זה משהו חדש.  היא הסבירה את עצמה מיד אבל לא היה צורך במיוחד אני כבר הבנתי, שלמרות שזה נאמר בשיחה על סקס, היא לא התכוונה בקונוטציה הזו, אלא שאני בעצם מפקירה את חיי, את עצמי, את הרגשות שלי, את האישיות שלי ולא לוקחת יותר מדי אחריות. היום הבנתי את זה טוב יותר, הרבה יותר פשוט בשבילי לפתוח את הרגליים ממה שלפתוח את הלב. אני מצליחה לשים את המחיצה הזו, במידת מה שלא לערבב בין סקס ורגש, זה יותר פשוט, יותר קל, לא מסובך. אולי זה נראה מבולבל ואלי אני באמת עוד מבולבלת אבל אני ממש מבינה מאיפה כל זה בא.

הרבה מהאנשים ברייל לייף חושבים שאני מדהימה, למרות החסרונות הרבים מסתבר שהם רואים אצלי בעיקר יתרונות, כאלה שקשה לי לראות, שכשהם אומרים לי משהו חיובי על עצמי אני צריכה לחשוב על זה שנייה, לבדוק אם באמת יש את זה אצלי. ר' חושבת שאני כזו מדהימה שהיא מדברת עלי עם כל בחור שהיא מכירה. הפעם היא לקחה את זה צעד קדימה והודיעה לי שהיא קבעה לנו ארוחת ערב עם סטפן (בחיי שזה השם שלו) שעובד בשגרירות האוסטרית, כי היא דיברה עלי כל כך הרבה שהוא רוצה להכיר אותי. אני רק צריכה להזכיר לעצמי לפתוח את הלב.

כל הפוסט הזה חשבתי עליה, לא יודעת למה. אולי בגלל שהיא מזכירה לי קצת את עצמי.