מעולם לא חשבתי שהשורש ד.י.א.ט, יככב אצלי בבלוג, בעיקר מכיוון שאני חושבת שיש נושאים הרבה יותר מעניינים וחשובים לדבר עליהם. את רוב שנות התבגרותי העברתי במחשבה שאני הכי שמנה בעולם, ולא משנה כמה רזה הייתי, אני חייבת להיות רזה יותר. לעולם אני לא אשכח שהגעתי למסיבת סיום בתיכון, לבושה במשהו שחשף יותר ממה שהסתיר, אבל חשף בעיקר עצמות. אחת הבנות בכיתה ניגשה אלי ואמרה לי "את יודעת שהגזמת ושאת רזה מדי, את נראת כמו מישהי שעומדת למות", בלי לחשוב הרבה אמרתי לה את המשפט הראשון שהיה לי בראש, ושהאמנתי בו בלב שלם "עדיף למות רזה ממה שלהיות שמנה".

ככה חייתי לי בעולם, אם אפשר לקרוא לזה חיים, רזה ובעיקר סובלת. כשחזרתי מהטיול בארה"ב אחרי 3 חודשים עם 15 קילו יותר כולם היו בשוק, ואני הייתי בדיכאון. כשהאקס האמריקאי עזב וחזר לארה"ב הייתי עצובה, אבל הייתי יותר עצובה כי הרגשתי שמנה מאוד שמנה, לא היה לי משהו יותר חשוב מזה בעולם. עד שעשיתי את הסדנא שהחזירה לי את ההיגיון, השפיות, החיים, האיזון, הקבלה, האהבה העצמית, הביטחון שגרמה לי לקבל ולהבין שלהיות רזה זה לא הכל בחיים.

אז למה בעצם פניתי לדיאטן, ולמה אני אוכלת לפי תפריט ומתאמנת 5 פעמים בשבוע. כי בראש עדין יש בי חלק שהוא שמן, חלק שמכיר את האוכל כפתרון לכל דבר, חלק שחושב שהאוכל הוא החבר הכי טוב שלו, חלק שתמיד יהיה בולמי, חלק שלפעמים מרים את הראש. וכשזה קורה אני פונה לפיתרון שאני מכירה הכי טוב דיאטן. זו הדרך שבה בחרתי כמעט 18 שנה, ורק ב-3 שנים האחרונות אני יודעת שיש דרך אחרת, יש לי את הכלים בידיים, אבל המוח שלי סלקטיבי, והוא בוחר את מה שיותר קל לו. וזה הרבה יותר קל לעשות דיאטה ממה שלהתמודד עם רגשות ותחושות וקשיים, אבל היום אני יודעת שגם למקום הישן אני מגיעה ממקום בריא יותר ושפוי יותר מגישה אחרת לחלוטין.

אז נראה שאני סותרת את עצמי, אפילו לי זה היה נראה ככה, אבל הבנתי משהו חשוב שכתבתי לזהות בדויה בתגובות בפוסט הקודם, וחשוב לי להבהיר אותו, וגם כדי שאני אזכור את זה.

התקופות הכי טובות בחיי, בעיקר בסקס היה במשקל הכי גבוה שלי, ההרגשה הטובה עם הגוף, החופשיות, הקבלה, זה דברים שלא משנה אם את כוסית או מלאה כשיש לך אותם החיים שלך טובים יותר.  זה שאני אוכלת אוכל בריא ומתעמלת  לא אומר שאני לא אוהבת את עצמי ואת הגוף שלי, להיפך זה אומר שאני רוצה להיות יותר בריאה, וחטובה ולדאוג לדבר היחיד שיש לי באמת. אנשים אוהבים ושונאים את עצמם בגלל המשקל שלהם, וזה לא אמור להיות קשור ביחד. את צריכה לאהוב את עצמך בגלל הדברים שבתוכך, זו אמורה להיות אהבה ללא תנאי.

גם אם לפעמים אני בוחרת בדרכים לא נכונות, אני יודעת שמה שקיבלתי בסדנא אף אחד לא ייקח ממני, זה נמצא בתוכי וזה חזק, וזה חשוב. תמיד יהיו בתוכי שוטר הדיאטה ומרדן הדיאטה ותמיד יהיה הקול הזה שאני שומרת עליו ושמאזן אותם, ואני שומרת טוב טוב על מלכת הכוכבים שלי.

ורק בשביל לזכור שדברים לא קורים סתם התקשרה אלי, לפני כמה ימים, המדריכה של הסדנאות וביקשה ממני לעזור לה לארגן את הסדנא הקרובה, ואני כל כך שמחה לעשות את זה כי זו שליחות חשובה בשבילי, להיות מעורבת בזה ולעשות את הסדנא שוב בדיוק בזמן הנכון.

מהבוקר חשבתי לכתוב את זה אבל הפוסט שלו חיזק את הענין, כנראה שלא צריך להגיד הרבה כדי לגעת בנקודות הרגישות.

*לדבר על הנושא הזה תמיד גורם לי להיות עצובה