בארבעת הימים האחרונים כתבתי בפנקס קטן, על חוויות, רשמים, רגשות, תהיות, מחשבות ומפגשים. כתבתי וכתבתי בכל הזדמנות שהייתה לי. הפוסט הזה מורכב מחלקים של ימים עם הרבה רגשות שהתחלפו ודברים שהשתנו ושיכלו למלא כמה פוסטים שונים.

להגיד שלא נהנתי באמסטרדם יהיה בזיון, אז אני אמשיך לשקר לעצמי והגיד שהיה נחמד. בעצם נחמד מתאר את זה הכי טוב.

5 פעמים כמעט נדרסתי ע"י אופניים למרות שלי היה ירוק, אבל האדום שלהם הוא כנראה רק המלצה, אפילו חשבתי לשכור זוג, אבל נזכרתי בפעם האחרונה שניסתי לרכב, ולא נראה לי שיש להם אופניים עם גלגלי עזר.

4 מוזיאונים שביקרתי בהם והיו דיי מאכזבים.

3 סיורים רגליים מהספר שקניתי, שקיבל את התואר ספר הסיורים המוזרים ביותר, אחרי שהלכתי שלוש שעות במסלול סביב התעלות כדי לראות את "בית הראשים" שאמור להראות את האדריכלות ההולנדית בתקופת הרנסנס, אני חושבת שאני התיירת היחידה שראתה את הבניין הזה. מסלול נוסף בספר הוא סיור של ארבע שעות ברובע האורות האדומים, רובע שיש בו שני רחובות וגם אם נכנסים לכל חנות סקס מסיימים לעשות את זה בחצי שעה.

2 פאבים ומעט מדי אלכוהול, כי לא רק שאני לא עושה סמים אני גם לא שותה בירה.

אווזה מתוקה אחת, שעשתה לי כייף עד כמה שהיה אפשר. בחמש דקות שיחה איתה הזכרתי את המילה סקס 20 פעם עד שפתאום קלטתי שלמרות שהשיחה בעברית בשולחנות מסביב יכולים להבין על מה אנחנו מדברות ניסתי להחליף ל"מין" זה לא עובד אותו דבר. השיחה איתה גרמה לי לחשוב על כמה דברים ולהבין שיש אופציות והכול פתוח. ורק בגלל המפגש איתה הטיול הזה היה שווה.

אפס קניות!!! לא בגדים, לא נעלים, לא אביזרים,  אפילו לא מתנה להפי. בעצם ביום האחרון קניתי חוטיני. זה פעם ראשונה בהיסטוריית הטיולים שלי, שנשאר לי המון כסף מזומן שהספיק גם לתשלום של המלון.

אם זה לא היה הטיול שלי זה היה אפילו מצחיק, בעצם זה באמת היה מצחיק. ובכל זאת רק באמסטרדם את הבחורים הכי חתיכים ומן הסתם הכי הומואים אפשר למצוא בתור לקופה של H&M, רק באמסטרדם 1 מתוך 6 בחורים הוא הומו אבל כשאת לובשת מחשוף הם מסתכלים, שורקים, מוציאים לשון ומציעים סוכריות, רק באמסטרדם השמש שוקעת בסביבות 23 אבל החנויות נסגרות ב-18, רק באמסטרדם כמעט אין מזגנים אבל החום היה כמו בת"א.

ברגעים מסוימים חשבתי למה בכלל טסתי, למה בחרתי בעיר הזו ואיך יכולתי לעשות בכסף הזה דברים טובים יותר. זה כנראה הזמן להגיד: "אמסטרדם זו לא את, זו בהחלט אני".

למה באמת?

כי רציתי להוכיח לעצמי שאני לא מפחדת, כי רציתי להוכיח לעצמי שאני יכולה לבד כמו פעם, כי אני לא מוכנה לקבל את זה שקשה לי לבד, כי רציתי לא להרגיש תקועה. וגילתי שמבחינה פיזית ומנטלית אני בהחלט יכולה, אבל מבחינה רגשית כבר ממש לא. באמת שלא הייתי צריכה לטוס עד לאמסטרדם כדי להרגיש לבד, אני מרגישה מספיק לבד בת"א (וכאן לפחות הקפה יותר טעים)

אני לא מבינה איך בדברים אחרים, חשובים הרבה יותר, אני מוותרת לעצמי מאוד בקלות, מקבלת את זה שמה שהיה כבר לא יהיה. ודווקא בעניין הזה אני לא מוותרת. אבל כנראה שהגיע הזמן לוותר לעצמי על זה, לקבל את זה שיכולות שהיו לי פעם אינן עוד, אבל יחד עם זאת יש לי יכולות חדשות, ובמקום להקשות על עצמי ולהיכנס למצבים שגורמים לי להרגיש יותר רע, להתמודד עם הכול בצורה אחרת. אני עדיין לא יודעת בדיוק איך.

בלילה האחרון נהנתי, יצאתי מהמלון לטייל בניגוד לשני הלילות הקודמים שהיתי עייפה מאוד ונרדמתי מוקדם. הרגשתי טוב יותר, אולי זו הייתה הארוחת צהריים עם אווזה, או החזרה הקרובה לארץ, או ההרגשה שהטיול הזה לא היה לגמרי בזבוז זמן. פגשתי זוג מכרים מהארץ הם הלכו לשתות בירה ולי לא התחשק אלכוהול, קניתי לי גלידה וחזרתי למלון...

אין כמו בבית...

תמונה מקורית מאתמול בלילה