ביליתי את השבת הזו ברביצה על הספה מול הטלוויזיה, למחשב ולמקרר במן התאמה כזו של מעבר בין כל התחנות האלה. יש לי איזו שטות שתקועה לי בראש, שטות שגורמת לי לחשוב על דברים שאני בכלל לא רוצה להתעסק בהם ולא צריכה להתעסק בהם. בשבועות האחרונים אני מצליחה לזהות מתי  יש לי שטויות בראש ומתי דברים חשובים, וזה מסוג השטויות שנוצרות כשמישהו אומר משהו ואני לוקחת את זה למקום אחר שבכלל לא התכונו אליו, זה יכול להיות המבט שמלווה את הדברים, הזכור של אנשים מסוימים, משהו שגורם לי להבין הכל בצורה אחרת ונוגע לי במקומות העצביים האלה שליד הלב. השטות הזו נמצאת בערפול בתוכי ולא נותנת לדברים החשובים להכנס, היא תקועה שם ותוקעת את כל שאר הדברים וגורמת לי בעיקר להרגיש רע עם עצמי.

אחרי כמה ימים שהיה כאן מסודר וממש נהנתי מזה, הבית שלי שוב מבולגן, ואני כבר יכולה לזהות את ההבדלים בין הבלגנים וממה הם נובעים. יש את הימים האלה שאני סתם מתעצלת, מעדיפה לעשות דברים אחרים, דוחה את הסדר והנקיון בעוד רגע שמצטבר להמון רגעים קטנים שהופכים לשעות וימים, אבל יש את המצב הזה שהכל מבולגן ולא איכפת לי התחושה היא מגעילה אז מה זה משנה אם אני אחזיר את הצלחת למקום ואסדר קצת. לעשות נקיון אומר שהכל בסדר, שזה ייתן לי תחושה קצת יותר טובה, ואני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה להרגיש כרגע. לפעמים זה נוח לי להשאר בתחושות הרעות, אני יכולה לשנות את זה תוך שניה, אבל זה עוד מוקדם.

ולמרות זאת שמתי לי מוזיקה שאני אוהבת, מילאתי אמבטיה עם שמנים ועשיתי לי מקלחת כמו שאני אוהבת, כזו שנותנת לי תחושה שאני חיה. טיילתי עם הפי חמש דקות למטה וחזרתי לכתוב. חשבתי במה היום שונה מאתמול, ובמה מחר יהיה שונה מהיום, האמת לא יודעת אני אפילו לא בטוחה שיהיו דברים שונים, זה מאוד תלוי מה אני הולכת לעשות מחר.

אני כבר יודעת שמחר אני מסדרת ומנקה,  מחר אני הולכת לקנות כן ציור ואני חוזרת לצייר ומתרגלת את הסבלנות שלי כי אף פעם לא הייתה לי את הסבלנות לחכות שהצבע יתייבש והרסתי הרבה ציורים טובים ככה (זו בעצם מטאפורה טובה לעוד כמה דברים בחיים שלי שהרסתי בגלל חוסר סבלנות), מחר אני חוזרת לשחות.

מחר בטוח יהיה אחרת.