בחודש האחרון קרו לי כמה צירופי מקרים ממש מוזרים עם כל מיני בחורים מהעבר שלי שפתאום הופיעו בחיי אלוהים יודע מאיפה. בדיוק שהחלטתי להפנות את האנרגיה שלי לדברים אחרים.

הכרתי אותו לפני שנתיים, הכרות שטחית שכללה בעיקר סקס. אני והוא וכל מי שחשבנו לצרף. עד שאחרי כמה חודשים זה בהחלט מיצה את עצמו, ולא ראיתי אותו יותר משנה.

בחודש האחרון פגשתי אותו 3 פעמים:

1. במקום מרכזי הת"א, כאשר הוא משתמש בכל הקסם המלוקק שלו כדי שניפגש שוב לשתות קפה. דיברנו כמה דקות ונפרדנו לשלום כשלי היה ברור שאין סיכוי בעולם שאני נפגשת איתו שוב.
2. אחרי כמה ימים מהפגישה הראשונה, בעליה למטוס לאמסטרדם הוא היה עם אישתו. בכלל לא ידעתי שהוא יתחתן והוא גם לא הזכיר את זה בפגישה הקודמת שלנו, מה שגרם לי לרצות לתפוס ממנו מרחק הרבה יותר. בדרך משדה התעופה הביתה חלקתי מונית עם אישתו, שלא ידעתי האם להגיד עליה שהיא קרירה אלי או לא, הרי אני לא יודעת מה הוא סיפר לה עלי, מה היא יודעת ומה היא חושבת.
3. אחרי שבועיים פגישה אקראית בשדרה הוא ואישתו, הוא דיבר והיא שתקה, כבר היה לי ברור שהיא לא אוהבת אותי במיוחד. גם אני במקומה לא הייתי אוהבת את זה.

 אני ממש מקווה שכל המפגשים האקראים האלה ברחוב יפסקו להם זה ממש מטריד אותי.

צירוף מקרים טרי מהיום (שאני לא אמסר יותר מדי פרטים מזהים כי זה הפך להיות מופרך לחלוטין, מי שיגלה שייהנה)

החלפתי תגובות עם בלוגר חדש, כשהתברר שאנחנו בעצם מכירים כבר מזמן ואפילו מחוברים במסנג'ר, הוא עלה על זה ופנה אלי. מסתבר שהכרנו פעם באיזה אתר היכרויות ולא נפגשנו ואנחנו לא זוכרים למה. הוא זוכר אותי ממש טוב ולי אין מושג מי הוא בכלל, מה שהיה מביך בפני עצמו.

ועכשיו אני תוהה, כמה אנשים שאני מכירה בטח קוראים כאן ויודעים שזו אני ולא אומרים...

אולי יהיו לי קצת צירופי מקרים טובים....

*כמה בלאגן בפוסט אחד...

ואני בכלל רציתי לכתוב על היום הראשון בעבודה ועל כמה זה נורא כשחדר האוכל הוא של בית חולים...