בשישי בלילה נתתי לעצמי קצת לשקוע, נרדמתי על הספה בלי האלכוהול שכל כך רציתי. התעוררתי בשבת בבוקר עם תחושה טובה. ועם קבלה מאוד גדולה שעדין יש איזה צורך למלא.

ברגע הכי לא ברור נשלחה אלי היד ממקור לא צפוי, באופן ספונטני ביותר, בלי לשאול שאלות קמתי ויצאתי מהבית. עם כל החששות שהיו לי בדרך היה לי ברור מאוד שזה לא יכול להיות גרוע, ידעתי שזה מה שאני צריכה עכשיו אלכוהול וחברה, יותר חברה מאלכוהול.

בחמש השעות הבאות ושלושה בקבוקי יין עשינו הרבה ולא עשינו כלום, נאמרו הרבה דברים שאני לא זוכרת ונעשו הרבה דברים אני רוצה כל כך לזכור וכנראה חייבת לשכוח.

לאט לאט נהיינו אינטימיים. אינטימיות שחלקה מאלכוהול וחלקה בגלל מי שאנחנו. זה יכל להשאר ברובד הזה של פשוט להיות שם לידו, בהרגשה שהוא נמצא שם בשבילי גם אם זה רגעי וגם אם הוא לא מודע לזה, אבל זה המשיך למקומות אחרים, לתחושה נעימה ושונה שמזמן לא הרגשתי, תחושה שאני רוצה להרגיש שוב.

רק רציתי להגיד תודה.