הרבה פעמים הכתיבה שלי אמוציונלית, אני חווה משהו ובא לי ישר לבוא ולכתוב ולשפוך עם כל הרגשות הכי רגעיות ועדינות, עם התמימות והילדותיות בלי לחשוב, בלי עיבוד של איזה מנגון הגנה פנימי, בלי לתת לזה לעבור ולחלוף, גם אם הדברים לא מדויקים, ללכת אחרי הלב ולא אחרי הראש. יכול להיות שאחרי כמה שעות עדין אני אחשוב אותו דבר והרגיש אותו דבר אבל אולי זה יהיה יותר שקול. אני לא בטוחה שאני רוצה שקול.

אחרי כמעט 3 שעות שינה, יצאתי בלי להתקלח כי לא היו מים חמים, בדרך הרחתי את הריח שלו את הריח שלנו, שילווה אותי כל היום ויזכיר לי את ליל אמש. מישהו כבר אמר שזה הריח הכי טוב בעולם.

הוא מקסים, רגיש ומשעשע. הראיה שלו את העולם שונה ולעיתים משאירה אותי חסרת מילים,אתמול הוא אמר לי (וזה ציטוט לא מדוייק) "החיבוק הכי בטוח מרגיש כמו מוות" כשחושבים על זה זה פשוט נכון כל כך. הוא מצליח להרשים אותי בכישוריו הקולינאריים הפשוטים והטעימים, ומצליח לגעת לי במקומות הפיזיים והרגשיים הנכונים. אני מרגישה שאני יכולה לדבר איתו על הכל בפתיחות,  כייף לי איתו, הוא גורם לי לחייך ויחסית אנחנו מסתדרים נהדר. יש לי תחושה שהוא לא רואה הרבה מהדברים הנהדרים שיש בו, כמובן שגם יש לו חסרונות אף אחד לא מושלם, ומי רוצה מושלם בכלל.

הוא מאוד רוצה אהבה. לפי ההיכרות שלי איתו עד עכשיו מי שתיהיה איתו תיהיה מאושרת, אני באמת לא יודעת למה הוא לא מוצא, ואיך זה שיש אנשים שיש להם כל כך הרבה לתת ונשארים לבד, שכל כך מגיע להם ובנתיים עושים זוגיות בכאילו שהיא נעימה ויכולה להיות מדהימה אבל עדין רוצים את הדבר האמיתי. פעם מישהו אמר לי שהבחירה בלאוהב מישהו אחד ולא את האחר  מבוססת על לקבל אותו עם ההיתרונות שלו ולאהוב אותו בעיקר בגלל החסרונות שלו.

 יש לי כל כך הרבה חסרונות.

בבקשה אל תכתבו לי, למה אתם לא ביחד? כי אין לי תשובה מספיק טובה בשביל זה .