יצאתי מוקדם מהעבודה. הרגשתי לא טוב, או רציתי להרגיש לא טוב, או רציתי לא לעבוד או פשוט לא רציתי.

 הגעתי הביתה ופתחתי את כל החלונות, הסתכלתי החוצה ורציתי להוציא את הראש ולצרוח, בנסיון להוציא הכל, כי לפעמים פשוט נמאס לי. נמאס לי לנסות להבין, לאזן, לתקן, להמתין, נמאס לי מהניסיון להיות בשליטה על כל דבר בחיי.

בשבועות  אחרונים הכרתי המון אנשים חדשים, קיבלתי חיבוקים, נשיקות, מגע, תמיכה, שיחות לתוך הלילה, מפגשים מרתקים. אני מרגישה מצד אחד נחנקת למוות ומצד שני בודדה וריקה. אני מרגישה כמו ערפד שרודף אחרי אנשים ומוצץ להם את הדם. לפעמים אני רוצה להרגיש נרדפת.

אני פשוט חייבת  לשחרר את זה ולאבד שליטה*

*ויש רק דרך אחת ממש טובה שאני מכירה.