לאבד שליטה:

לאבד שליטה מבחינתי זה לעשות מה שאני רוצה בלי גבולות, להרגיש טוב ונוח עם הגוף שלי, גם אם הוא לא מושלם, לשחרר את כל מה שאני נלחמת עליו ביומיום, בלי ביקורת על עצמי, להיות פתוחה וחופשיה לרעיונות חדשים, לתת לו ולעצמי לראות אותי ככה כמו שאני חשופה במקומות האלה שלפעמים אני רוצה להסתיר, להיות משוחררת מהנורמות של מותר ואסור ולהתחבר למה שאני הכי אוהבת. לא להתרגש מזה שהוא רואה אותי בתנוחה זו או אחרת, שהוא רואה איברים שלעולם לא רציתי שיראה, להפוך את החיסרון ליתרון, את מה ששנאתי פעם למשהו שאני אוהבת.

תמיד איבדתי שליטה בשביל עצמי, אף פעם לא נתתי את השליטה שלי למישהו אחר.

מה אני לומדת:

כמה שאני יכולה גם אם חשבתי שלא. ואם הגוף שלי יכול אז גם הראש שלי יכול.

שמגיע לי ושאני שווה.

שאני יכולה גם לקבל.

לקבל את עצמי.

לקבל מחמאות ולהגיד תודה.

לבטוח באחרים ובעצמי

שאני יכולה להיות בקשר כלשהו עם גבר ולא לאבד את עצמי לדעת.

שאפשר לפרוץ גבולות בתחום מסוים ולהישאר שפויים בתחומים אחרים.

מה אני אוהבת באמת, גם אם ברגעים מסוימים אני שונאת את זה.

אני לא יודעת אם זו היתה הכוונה ויחד עם זאת אני בטוחה שיתוספו עוד דברים לרשימה, אבל אני עדין לא מבינה למה כדיי ללמוד את כל זה אני צריכה לקרוא לך אדוני?

גבולות:

כבר כתבתי על זה שאני מפחדת שלאבד את הגבולות שם יגרום לי לאבד את הגבולות בכלל. בימים האחרונים הבנתי שדווקא עכשיו אחרי שיצרתי לי גבולות בחיים אני יכולה לאבד עוד יותר את הגבולות שלי במקום הזה למתוח אותם עוד קצת. ואפילו יותר מזה איבוד הגבולות שלי שם בצורה כל כך ממוקדת עוזר לי לשמור על הגבולות שלי כאן. ובניגוד לפעמים אחרות שבהם ידעתי שאני מוכנה לחוות גם בידיעה שזה יפגע בי, הפעם אני בטוחה שזה לא יקרה (אני מקווה לא להתבדות על כך)

זה לא אומר שאין לי בלאגן בראש ובבטן ושאני לא חושבת כל שניה על מה שאתה עושה לי.

ואיך הכל מתחבר לי בחיים. השבוע אמרתי לתראפסטית שלי שכבר יש לי בסיס טוב, שאני יכולה להתמודד לבד, שאני מרגישה שבחודשים האחרונים בניתי לי גבולות שמגנים עלי, שהתבגרתי. שעכשיו אני יכולה לטפל בדברים אחרים, ואז אתה בא ברגע הנכון ועוזר לי להשלים את המעגל הזה.

זה לפחות מה שאני מרגישה כרגע ועדין כל כך מבולבלת.