אחרי לילה שישנתי בו טוב כל כך, שינה עמוקה ונעימה התעוררתי לעוד בוקר שנראה בדיוק כמו הבוקר שלפניו וגם הבוקר שאחריו יראה בדיוק כך. אני מחוברת הבוקר ל"אין" שבחיי, אין לי כסף, עוד מעט אין לי עבודה, אין לי המון דברים שהייתי רוצה, ואני פשוט חייבת להתחבר ל"יש", כי אם זה לא יקרה אני התחיל לשקוע וקורים לי כל כך הרבה דברים טובים בתקופה הזו שאני לא מוכנה לרדת למקום נמוך שוב.

הדבר הכי טוב שאני יכולה לעשות בשבילי היום זה ללכת לשחות. מסיבה שאינה ברורה לי זנחתי את השחיה בזמן האחרון. הטבילה במים הקרירים זה אחד הדברים שהכי מרגיעים אותי ומפקסים אותי וגורמים לי להתחבר לעצמי, הדברים הכי יפים והתובנות הכי עמוקות נבנות לי בראש כשאני שוחה. וזו אחת המתנות הכי גדולות שנתתי לעצמי השנה.

בפגישה השבועית עם הטראפסטית היה לי קשה, יצאתי משם חסרת כוח. השיחה על החבר הראשון הבהירה לי כל כך הרבה דברים עצובים ובעיקר את ההשלכות מהקשר הזה שמלווים אותי עד היום. אני רואה את התקדמות שלי, קורים לי אצלה דברים מדהימים בהתמודדות היומיומית שלי. יש לי את העזרה שלה, אבל יחד עם זאת אני כבר בן אדם בוגר שמתמודד לבד ולא מביא כל דבר לטיפול וזה המון בשבילי. היא מפתיעה אותי כל פעם מחדש עם התובנות שלה עלי, ואני מפתיעה אותה ואת עצמי עם התובנות שלי לגביי החיים שלי. אני עדין לא יודעת עם לקבל כמחמאה את הטענה שלה אתמול שאני אינטלגנטית, אבל משתמשת רק בחצי מהיכולות שלי.

וכל פעם מחדש אני מגלה כמה שאני לא באמת יודעת מה אני מסוגלת! וכשאני מוותרת לעצמי זה עושה לי נקיפיות מצפון. אני כבר מעדיפה לעשות, או לפחות לנסות ולא לחוות את רגשות האלה שעושים לי תחושה כל כך רעה.

והסופ"ש הזה אני מתכונת ליצור לעצמי המון שקט, אבל עם הרבה עשיה ורוגע, לקראת שבוע חדש מלא ריגושים חדשים.

"סך הכל אני רוצה,

לחיות את חיי בשקט.

לא רוצה מלחמות , לא לא..."