תכננתי שבוע עמוס בטירוף וזה עשה לי טוב, מאוד טוב להיות עסוקה, להרגיש כאילו יש לי חיים, אבל רק בכאילו. 

שינוי קטן באחד מימות השבוע גרם להתנפצות פנימית גדולה. הרי, אני יודעת שהחיים הם דינמים ולא תמיד הכל מסתדר כמו שאני רוצה. למעשה הייתי אמורה לנשום נשימת רווחה כי התפנה לי זמן לעשות את העוד עשרה דברים שתכננתי ולא הצלחתי לדחוף בין התוכניות, אבל התחושה הרגעית והלא הגיונית בכלל היא שהכל נהרס, שמשהו נפער בתוכי ואני חייבת מיד למלא אותו (ואני לא רוצה למלא אותו עם הדבר האינסטנקטיבי והזמין לי ביותר) והניגוד הגמור לזה שבכלל בא לי להכנס מתחת לשמיכה ולא לעשות כלום*.

אני עוד כזו ילדה קטנה, איכססס.

*לא לדאוג, זה יעבור לי עוד מעט