הכרנו לפני 8 שנים בטיול בחו"ל, טיילת עם האקס ואני טיילתי לבד כרגיל. התחברנו מהרגע הראשון.

את היית השותפה הראשונה שלי בתל אביב, עבדנו ובילינו. לילות בלי שינה של שיחות נפש בסלון המשותף, בחורים שבאו והלכו, השכן מלמעלה, השותף הנוסף, המוכרים מחנות הירקות, המשולש כשנמאס לנו ללמוד, הישיבה על חוף הים.

אני טסתי לארה"ב ואת חזרת להורים. כשחזרתי סיפרת לי על החבר החדש, ואני התמודדתי עם זוגיות לא ברורה. היית בין האנשים היחידים שתמכו בי כשנשברתי באותה תקופה. ועשית את השידוך המעולה ביני לבין הפסיכולוגית, שמדהים אותי כל פעם מחדש  שאפילו אותה חלקנו.  

גם כשתקופה ארוכה לא נפגשנו, שמרנו על קשר טלפוני מדי פעם, כל שיחה שלנו היתה כאילו רק לפני שניה נפגשנו על כוס קפה. הנושאים האלה העצובים והשמחים והתמודדויות שלנו שרק אנחנו מבינות, התחושה שגם שיש לנו ויכוחים ותקופות של ניתוק שום דבר לא יכול להפריד בנינו.

רק הבוקר קלטתי שזה היום שלך, היום את מתחתנת, אני שמחה בשבילך כל כך שמחה ומתרגשת.