בזמן האחרון אני לא גומרת, לא בגלל שאני לא מסוגלת, לא גומרת מתוך בחירה ויש לי תחושה שאני מתסכלת את הגבר שלידי.

אין לי הסבר ברור למה זה קורה לי הויתור מרצון על הדבר הכי טוב שיכול להיות.

אולי זה בגלל שאני יכולה באמצע היום לאונן עם ויברטור, ביצה רוטטת או פלאג ולגמור מספיק טוב גם בלי גבר. שאני בעצם צריכה אותו כדי שיגע בי את המגע הזה שמעביר אותי על דעתי שאני פשוט אוהבת את התהליך של מגע ועוד מגע, כאב, חיבוק, רטיבות ותשוקה בוערת, שיעור ועוד שיעור, שלא יגמר לעולם...

ואולי זה בגלל שאני שם לשרת, לציית ולענג. ובמקום הזה אני נהנת כל כך מהתפקיד שניתן לי, חושבת בעיקר עליו, עושה גם דברים שפעם הייתי אומרת עליהם לא והיום זה כבר לא משנה לי רוצה לעושה אותו גאה וחושבת פחות על עצמי. האירוניה בהתגלמותה, אני זו שלמעשה מקבלת שם וכל כך הרבה...

ואולי זו ההתרסה שלי כמנגד, על לא לוותר על שליטה לגמרי,למרות שאני רוצה לוותר עליה, אני לא אגמור כמו שאני לא אבכה...

הבחירה הזו שהראש שלי עושה ועדין אינה ברורה לי מנוגדת לחלוטין למה שהגוף שלי אומר, הוא רוצה להנות עד הסוף להתפרק לגעת בכוכבים ולחזור לקרקע.

שאלה ימשיכו להיות הבעיות שלך, במקום לחשוב כל כך הרבה, פשוט תגמרי כבר.