הסברים
אחרי שכבר הבנתי שהשבוע אני לא אקבל את המנה שלי, קבעתי לי יום מהנה להפגת הדכדוך הכללי, פתאום הוא הודיע לי שהוא בא. מפאת היחסים בנינו אני אמורה להיות במקום, בזמן ובפוזיציה שנקבעה בדיוק, בלי טעויות ואיחורים, לא רציתי להסתבך בטח לא כשהוא במוד דומי. איחרתי בדקה, נראה לי שאני לא צריכה להסביר יותר מזה...
התלבטויות
כבר מזמן פתרתי עם עצמי את הדילמה בין הראש המתנגד לגוף שרוצה, גילתי שאני בדיוק במקום שאני רוצה וצריכה, הדילמה נפתרה.
והיום, אני לא יודעת מי רוצה יותר הראש בפנטזיות חוצה הרבה גבולות ורץ קדימה לפעמים מהר מדי, או הגוף שמשתוקק למגע הכואב. ואני צריכה להזכיר לעצמי שזה שאני אוהבת את זה לא אומר שלא כואב לי מאוד כואב, הפה שלי אומר "די מספיק אני לא יכולה", מילים שמעולם לא שימשו מילות ביטחון, והם למעשה ניגוד גמור לכל מה שאני רוצה באמת. ואני רוצה להיות שם בשקט ולהצליח לקבל בלי התלונות שמלוות לזה, לשתוק. ואם אני אצליח לשתוק, לאיזה בן אדם חסר רגישות אני הופכת להיות? ובהתלבטות הזו שמלווה אותי בשעות האחרונות אני רק צריכה לזכור שזה בסדר!!!
תיאורים
אם אני אכתוב את המילים שאתה אומר לי כשאתה "מזיין" אותי, הקהל כאן לא יקבל אותם בהבנה, אז אני רק אגיד שלמרות החוסר אונים, אי הנעימות והכאב החודר, אני אוהבת את זה מאוד אוהבת את זה. אני אוהבת לשטוף את הזיין שלך, הפעם הקדמת אותי, כאב לי מדיי, כאב לי מכדי לזוז. ואני אוהבת את הסימנים שממש לא יעלמו בקרוב, יש לי בין הרגלים צבעים אדומים וירוקים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
