ההורים מגיעים אלי לארוחת צהריים לחגוג את יום הולדתי שיחול מחר, זה לא היה מתוכנן ולכן בוטלה ההזמנה שעשתה בת דודתי לארוחת ערב אינטימית שלי ושלה בסושי סמבה.

הם יבואו עם אחותי הקטנה, ואחי כמובן לא יגיע, אני בכלל לא מצפה  ואולי בעצם עדיף כך. אני אקח את המשפחה למוזס כי מכל המסעדות באזור זו נראית לי הכי ראויה כרגע. אבא שלי ירצה לאכול המבורגר עם צ'יפס ואמא שלי כמובן תסתכל עליו במבט מקפיא ותרדה בו שזה המון קלוריות. היא כמובן תזמין חזה עוף, תחייך ותגיד שזה האוכל הקבוע שלה. אחותי תזמין אנטריקוט ותבכה שהיא שמנה ואני אזמין סלט בריאות עם נתחוני עוף. ממש משפחה שכזו.

אם היו שואלים אותי איך בא לי לחגוג הייתי בוחרת להשאר בבית לשכב על הספה להזמין סרט, לאכול סלט עם טונה בשמן, לחמם תענוג במיקרו ולא להתחיל לחשב נקודות של חזה עוף, ללכת לשחות ולצאת לשתות עם חברה. בא לי קצת לבד וקצת שקט. כנראה שזה הבלבול  של היום שלפני. 

העירו לי אתמול  שאני רק מתלוננת. אז כן אני כזו שעושה מדברים קטנים דברים גדולים, אני לחוצה, לפעמים לא נחמדה והניסיון שלי להיות מרוצה לוקה בחסר. יש לי עוד כמה דברים להגיד על הערה הזו אבל אני אתייק אותה במגירת "השטויות שמלכה לא מתייחסת אליהן", אעשה את השינוי שנראה לי נחוץ ובעיקר אני אשתוק, באמת עדיף שאני אשתוק.