הארוחה עם ההורים עברה בשלום, המציאות היתה הרבה יותר טובה מהתסריט המוכר שהיה לי בראש. קיבלתי מהם מתנות כבר לפני שבועיים, מלא בגדים ונעלי ספורט שרציתי עם ג'ל באצבעות מה שהיה אמור לעזור לי לבעיית הרדמות בכפות רגלים באמצע אימון, זה לא עוזר. ולכן התפלאתי שקיבלתי שעון RADO מהמם, אבל חסר ספרות ומכיוון שעד גילי המופלג לא למדתי להסתדר עם שעון כזה  אני אצטרך להחליף אותו. אמא שלי כמובן היתה צריכה להוסיף שהיא מקווה שזה התכשיט האחרון שהיא קונה לי ושבשנה הבאה שבעלי יקנה לי. נו באמת, נראה לי שחסרה כאן קצת מציאות.

אני כמובן פינקתי את עצמי בעוד מלא בגדים, חזיות ושטויות ומכיון שאני חזירה אחת מהמתנות שקניתי  לא נכנסת למגירה, מסתבר שזה לא פלאג זה עץ חג המולד, אבל אי אפשר לשים אותו בסלון.

ביום שישי בצהריים אכלתי איתו ואיתה, וקיבלתי ממנה מתנה קופסא מלאה בתחתוני חוטיני. הוא כמובן הכריח אותי לפתוח את הקופסא במסעדה ולהראות לו את התחתונים, מה שלווה במבטים מהסובבים.

קיבלתי היום זר ורדים מהמשוגע, שלא עוזב אותי בשקט. אני בכלל לא רציתי לקחת את הזר, אבל השאירו אותו אצל השכנה, לפחות עכשיו אני יודעת איך קוראים לה.

בערב אני יוצאת עם זו שפעם רצתה לתת לי הכל, ביום שלישי אני אוכלת עם ל' המדהימה, בשבת הארוחה בסושי סמבה שנדחתה.

יום אחד וכל כך הרבה חגיגות, תודה.

הוא התקשר כמה פעמים לאחל לי מזל טוב, ושאל אותי שאלה של חשבון נפש. אין לי את הצורך לעשות חשבון נפש משתי סיבות: אחת, כי אני עושה כל הזמן. השניה, כי מאוד טוב לי במקום שאני נמצאת, אני קוראת את עצמי שנה אחורה ומתפלאת...