אני חושבת על זה בימים האחרונים ומרגישה שהגעתי ל- BDSM ממקום שאני רואה אותו כמקום טוב. מתוך הרבה התנסויות קטנות שגרמו לי להבין שאני אוהבת ונהנת מהכאב, מהאיבוד שליטה מההתמסרות ובכלל מכל מה שמלווה את הסשן, את התהליך ואת המקום הזה של להיות שפחה. כשהכרתי את האדון שלי הייתי בשלה למערכת יחסים הזו, למרות שמהתחלה טענתי שאני בכלל לא מהתחום וזה לא הכיון שלי. אני יודעת שיש בחורות שהגיעו לזה ממקום אחר של טראומה שלא ברור לי, אני לא שופטת אותן אני מנסה להבין ועדין לא כל כך מצליחה, נראה לי שהיא הסבירה את זה טוב.

ויחד עם זאת אני לא יכולה להתעלם מזה שמצב נפשי משפיע על הרצון והחשק בסשן. בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי מנסה להיות חזקה ולהתמודד עם דברים שבאמת לא בא לי, אבל אין לי ברירה, ואני מרגישה כמה הצורך שלי במקום הזה שאני אוכל להשתחרר בו ולאבד את השליטה בלי הצורך להיות חזקה ובעיקר לוותר על האגו מתחזק והידיים שלי שוב מתחילות לרעוד.

ובנתיים אני לא יודעת מה יהיה ומתי זה יקרה יש שקט תעשיתי סביב המפגשים שלנו מסיבות שאני לא רוצה ולא יכולה לפרט. זה עדין לא משנה את הסטטוס שלי, את המקום שאני נמצאת בו ואת הצורך. אני לא רוצה שהאיסור שיש לי להיות עם אחרים יוסר הוא גורם לי להרגיש טוב, מעבר לזה שאני לא רוצה, לא מעוניינת ולא רואה את עצמי נמצאת עם אחר.  

בלילה אני חולמת שאתה קושר לי את הידיים עם אזיקונים לשולחן ומצליף בי כמו בפעם האחרונה שבכיתי...