הכי נחמד – להתקבל לעבודה חדשה שמאוד רציתי, בעמותה שעוסקת בחינוך, ולגלות שהבוס שלי נחמד (גם נראה טוב וגם רווק)  והבנות שאני עובדת איתן מקסימות ושאני עושה עבודה מעניינת שאני אוהבת (לפחות בנתיים)  ועל הדרך גם תורמת (מעט) את חלקי לחברה.

הכי מוזר – שאנשים שלא ראו אותי כמה חודשים מסתכלים עלי במבט מוזר ואומרים לי רזית כמה ירדת? ומציבים אותי במצב לא נעים.

הכי מתוק – אבא שלי שאני מגלה כל פעם מחדש כמה הוא דואג לי וכמה אני חשובה לו.

הכי מקסים – לעושת עם הפי טיולים ארוכים ולגלות בעיר הזו רחובות וסמטאות שבכלל לא ידעתי על קיומן, ולדעת שאני גרה במקום הנכון.

הכי מפתיע –  המאמן בחדר כושר שלחץ לי את היד ואמר לי כל הכבוד שהוא רואה שאני מתאמצת ומשקיעה.  

 הכי כייף – להתעורר בבוקר עם חיוך לעוד יום שבו שאני שוב מגלה מחדש שאני לא באמת יודעת כמה אני יכולה.

הכי הכי הכי – לגלות שאין לי זמן, שאני עייפה, אבל שאני מרוצה בנסיונות שלי לתמרן בין 9 שעות עבודה, לבין 6 אימונים בחדר כושר (מצאתי את עצמי שוחה בעשר בלילה), לבין שיעורי אנגלית, לשומרי המשקל, לתראפסטית, לטיולים עם הפי,לחברים, לבית...

הפרוייקט שלה.