היה לי יום מדהים, זו הייתה אחת הפעמים היחידות שהרגשתי שאני מגיעה לתוך הסיטואציה ממקום מאוד מאוד מחובר, נכון, בוער, עם יכולת ספיגה יותר גבוהה, מתוך ידיעה שאני רוצה לתת הרבה ושאני הולכת לקבל הרבה, זו הייתה אחת הפעמים הטובות, אם לא הטובה ביותר והיא הסתיימה עם עצבות.

אני הולכת להתמודד בתקופה הקרובה עם משהו שהוא קשה לי ואין לי מושג איך אני הולכת לעשות את זה אני באמת מפחדת. ידעתי שזה המצב וכל הזמן אמרתי שאני ילדה גדולה, ואני באמת חושבת שהיום אני כזו, אני רוצה להתנהג בבגרות בהתמודדות שלי.

אני מרגישה שאני מתחילה תהליך אבל מוקדם ואולי גם מיותר, אולי אני בכלל צריכה להנות מכל רגע בזמן השאול שיש לי, וזה בהחלט מה שאני מתכוונת לעשות, אבל אני לא יכולה להסתיר שעצוב לי ואני צריכה לקבל שזה בסדר ושמותר לי ושמעולם לא חשבתי שזה יהיה קל. אז אומרים לי בעדינות כדי להכין אותי, בטח כדי שיהיה לי יותר קל ושזה לא יפול עלי בעוצמה כזו שאני אתרסק ואני בהחלט מעריכה את זה.

יכול להיות שמחר בבוקר אני אראה את הדברים אחרת, אבל עכשיו הדברים שיוצאים כאן הם אימפולסיביים, רגעים, רגשיים והכי מהלב ואני צריכה להתמודד איתם לטוב ולרע.

"אמא

 אל תדאגי לי

 עשיתי את כל הסיבוב

 בדקתי את קו הגבול

 אני חוזרת חזרה,

 תהיי שקטה..."

תחזיקו לי אצבעות, אין לי מושג בדיוק על מה, אולי שיהיה לי טוב כמעט כמו שעכשיו.