8 חודשים שאני הולכת לטראפסטית שלי, הגעתי אליה בנקודה בחיים שממנה יכולתי או לרדת הכי נמוך שאפשר או לעלות גבוה. היא שינתה לי את החיים או שאני שיניתי את החיים בזכותה, בכל אופן אני מרגישה שמגיע לה את הקרדיט.

אחד הנושאים שעולה שוב ושוב ושוב זה הנקיון והסדר בבית, עד כמה שזה נשמע מטומטם הסתבר שאצלי זה נושא חשוב. נראה לי שמעולם לא אמרתי את זה, לפחות לא כאן כי ממש ממש לא נעים לי אבל הבית שלי (כמעט) תמיד מלוכלך ומבולגן, אני משלמת המון כסף כדי לגור בדירה חדשה ויפה, אבל היא נראית רוב הזמן כמו חורבה. אני שונאת לנקות, אני לא יודעת לנקות, מעולם לא למדתי ולא הייתי צריכה, רק לפני שנה למדתי איך לשים סדינים. היו לי תקופות יותר טובות שהיה קצת נקי, ויש לי תקופות של נסיגה, חשבתי להביא מנקה פעם בשבועיים, אבל זה לא יפתור את בעיית הבלגן, חשבתי להביא משהיא כל יום שתסדר אחרי, אבל זה לא יפתור את בעיית הנקיון.

השבוע בטיפול המסקנה הייתה שיש לי בעיית התנהגות, שכרגע באה לידי ביטוי בנקיון, אני בורחת, אני מתחילה דברים ולא מסיימת, אני מתחמקת ממה שלא נעים לי ויש לי מלא תירוצים, וזה לא שאני לא רוצה לשנות את זה אני מאוד רוצה רק לא מרגישה שאני מסוגלת וזה מתסכל בעיקר שאני מתחייבת כל שבוע וכל שבוע מחדש מתלוננת על זה שלא עשיתי שום דבר.

ואז הוא בא אמר כמה משפטים, לא ויתר לי, לא נתן לי לברוח, הוא הרי יודע  שאם הוא יגיד אני אעשה ולמרות שהתלוננתי והיה לי קשה לעשות והיה לי קשה שמנטלית זה לקח אותי למקומות שתמיד פחדתי מהם, אני שמחה שזה קרה,  הבית שלי כבר שלושה ימים נקי.

תודה.