אתמול הייתי במסיבת היום הולדת שלה, אני באמת אוהבת אותה, אבל המסיבה הזו הזכירה לי כמה אני שמחה שאני כבר לא בת 19 ולמה אני כבר לא יוצאת כמו פעם.

בסה"כ נהנתי מהערב ההזוי הזה, אבל היו לי רגעים שהרגשתי אבודה, ישבתי והסתכלתי מהצד ולא מצאתי את עצמי, אני שונאת להרגיש אבודה. אין פלא שסיימתי חצי בקבוק בנדקטין והמון אוכל.

זה היה סוף שבוע סוער רגשית, זה התחיל מלא להקשיב לגוף שלי שהיה כל כך עייף וכשכבר ויתרתי קצת כי לא יכולתי, אז ויתרתי בכלל על כל כך הרבה דברים חשובים. המסיבה אתמול רק חיזקה לי את ההרגשה שכבר התגבשה עוד קודם.

חזרתי הביתה שפוכה, עם חור בגופיה כנראה מסגריה ואבקת סוכר על החצאית מהפנקייק בברסארי. חשבתי על זה שפעם היא אמרה לי שאני כבר כל כך אני והרבה פחות אנשים והערב הזה הרגשתי שהייתי הכל חוץ מעצמי.