תקופה ארוכה אני מתלבטת על חזרה לספסל לימודי האוניברסיטה, ללמוד תואר שני. התלבטתי באיזה תחום והיה לי ברור שאני לא ממשיכה באותו התחום מהתואר הראשון וגם לא עושה עוד תואר במדעי הכלום.

לפני כמה ימים בעקבות שיחה עם אחת הבחורות שעובדות איתי בפרוייקט, החלטתי על תחום הלימודים. בדקתי את כל הפרטים וזה פשוט מסתדר בצורה מושלמת, זה קשור לתחום שאני עוסקת בו ומאוד אוהבת, הציונים שלי מתאימים, לומדים רק פעמים בשבוע אחר הצהריים מה שמאפשר לי להמשיך לעבוד במשרה מלאה, הכל נפלא.

עד שגילתי שההרשמה כבר נפתחה ונלחצתי, חשבתי שיש לי עוד זמן להתלבט ולהתחרט, אני רק מתחילה לעכל את הרעיון של חזרה ללימודים אחרי 6 שנים (קורסים מקצועיים לא נחשבים, גם לא לימודי אנגלית) ואני כבר צריכה לקנות ערכת הרשמה ולדאוג לכל הטפסים ולמהר לפני שההרשמה תסגר. ונוסף על זה עוד לחץ של מה יהיה ואני אצטרך לוותר על דברים ואיך אני אשלב עבודה במשרה מלאה, לימודי אנגלית, חדר כושר, חיי חברה ולימודים לתואר שני!!!

אתמול הטראפסטית שלי אמרה, שיש לי שני מצבים או אני היסטרית או שאני מתלוננת בין לבין לפעמים אני רגועה. אז עכשיו אני אנשום עמוק אנסה להרגע, אאמין שאני יכולה ושאני אצליח ואתפלל שאני בכלל אתקבל.   

והכי חשוב שאני זוכרת שאני לא יודעת באמת למה אני מסוגלת.