לפני כמה שבועות האדון שלי עשה בשבילי את אחד הדברים היפים, המפתיעים והמרגשים והביא צלמת.
זה מה שהיא כתבה על הסשן.
ת"א, שעת ערב, קריר ואני באיחור.
נפגשנו בבית קפה, איש עסקים לבוש עניבה וחליפה.
כשראה אותי ראיתי את המבט הבוחן, גם אני הייתי בסוג של מבחן. הוא שילם על הקפה ויצאנו.
בדרך לדירתה הוא התקשר אליה ונתן הוראות מפורטות.
עלינו בשקט, הוא פתח את הדלת והיא בתנוחה עוברית עירומה על הרצפה לפנינו – שפחה.
נעמדתי קפואה, הוא נכנס והחל להסתובב סביבה, "שלום שפחתי, התגעגעת לאדונך?"
"כן, אדוני" חנוק כזה נשמע.
המקום היה חמים, בית כזה, הוא הוריד את הז'קט והתפנה להסתכל על השולחן שעליו פרושים כל ה"משחקים" שלהם: חבלים, שוט, פלאגים אנאליים וכו'.
הוא בא במטרה להעניש את שפחתו, היא מפשלת כבר זמן מה, אני הוא העונש – אני והמצלמה.
לא רק הפישול, אלא תזכור של המקום שלה כשפחה והמקום שלו כאדון. שקט בדירה, הוא הורה לי להתיישב על הספה, חוץ מצעדיו שהדהדו בשקט ששרר.
הוא המשיך להסתובב סביבה ומידי פעם ליטף את גופה, אוהב את המגע.
"את רוצה להתחנך ע"י כאב, אני לא מעוניין, אני לא פה בשביל להכאיב ולא בשביל הסטיות המיניות שלי, אני בא ממקום עמוק יותר, מנטאלי. אם בכוונתך לפשל כל פעם מחדש ולקבל "חינוך" אז ממש לא, אני יודע איפה להכאיב ולא פיזית".
"כמובן שאני יודע איך, אני אפגע במקום רגיש".
"את אוהבת את אדונך?"
"כן אדוני".
"אני אמנע ממך לראות אותי, לא טלפון, לא מייל בשום צורה".
הוא תפס את השוט וחתך את האוויר, אנקה נפלטה מפיה.
הוא המשיך להצליף בה, כל גופה כפרח ענוג, מתייפחת, צורחת, רועדת ומקבלת כל הצלפה בהמון אהבה וצייתנות.
גופה ממשיך לקבל את הכאב, רוצה להתרגל, להיות הטובה ביותר. המשמעות להיות טובה מתבטאת בקבלת הענקת הכאב מהאדון, הוא נהנה ומעריץ את שפחתו ע"י אופן קבלת מרותו.
כבחורה היה קשה לראות מישהי כמוני, בחורה צעירה שכואב לה בכוונת תחילה. לשמוע צרחות ויבבות ולראות את גופה רועד וכמעט מתמוטט מן מהלומות השוט. ושוב שריקת השוט ונחיתה קשה... כבר כל גבה פסים אדומים שורפים.ברגע הנפת השוט אני מרגישה בראשי את ההצלפה ואיך שהיא מפלחת את עורה החלק כמשי, ואחר כך הנשימה הכבדה שלה מלאה בכאב אהוב. צילום ועוד צילום, במשך כל אותם רגעי כאב הרגשתי שאינני יכולה עוד לראות את זה, נחבאתי אל מאחורי העדשה באופן מסוים.
האדון לקח קולר של כלב ושאל את שפחתו, "את ראויה לזה? את ראויה להיות כלבתי?"
היא עונה שלא ובעודה על ארבע, הוא עונד לה את הקולר כשרשרת יהלומים. לוקח פלאג ומחדיר לה, היא מתחילה להיאנק, לאט לאט, כמעט הכל בפנים, היא בוכה, כואב לה אך על שפת גופה ניכרת תחילתה של הנאה מטורפת.
הוא הוציא את הפלאג והכניס את ידו.
קליק זעזוע, קליק נוסף וזעזוע.
במבטו קרא לי, מאחורי גבה, אני עומדת מעליהם עם המצלמה.
למרבה הפתעתי הוא עמד עם ידו בתוכה והיא נלחצה אליו, החדירה אותו, צרחה, בכתה, רעדה, ונאנחה.
היא המשיכה בהישענות אחורה ובו זמנית פלטה אנקת כאב מלווה באנחת הנאה.
"היא מזיינת אותי... את רואה?" הוא פונה אלי.
הרגשתי את הרצון לאהבה, הערצה לאדון ושייכות.
הוא החליט שהגיע זמנה של האורגזמה, היא שכבה עם הרוקט פוקט והוא הצליף בה עד שכמעט גמרה .
הוא התיישב לצידי על הספה והיא לצידו על הרצפה, פתחה את מכנסיו והחלה יונקת. אני והוא בשיחה, בסשן מנטאלי משלנו, היא במשימתה שלה, הוא לא מצליח להתרכז.
אחרי עשרים דקות ביקש ממנה להפסיק, היא זזה הצידה והוא עינג את עצמו.
היא, כילדה שלקחו לה את הסוכריה, מושפלת, פגועה, אך עדיין אוהבת בעיניים נוצצות.
הוא הגיע לפורקן.
נגמר הסשן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
