אני מגלה שאני יכולה היום להיות פה מחר להיות שם. בנתיים אני כאן ואני לא מתכוונת ללכת לשום מקום, הילדה הקטנה שלי מתעוררת שוב, זה חשוב לה והיא לא מוכנה לוותר למרות שזה בכלל לא תלוי בה, ואם המצב ישתנה זה לא בגלל שהיא לא מספיק טובה.

שום דבר לא ברור מאליו ואני מתמודדת עם השיעור הזה, אני שונאת את עצמי מקנאה זה מוציא ממני תגובות אמוציונאליות שאני לרוב מצטערת עליהן, ולמרות זאת אני מגלה שוב כמה השתנתי, נרגעתי ,התבגרתי וכמה יש לי כבר את היכולת להתמודד עם המצב בצורה טובה יותר. מצד אחד אני משתיקה את הקולות הישנים שקופצים לי בראש מצד שני מדברת על זה כי זה חשוב לי. אני אוהבת שכנים איתי, אני מעדיפה שיגידו לי את האמת גם היא לפעמים קצת לא נעימה לי מאשר שיסתירו ממני דברים, אני מקנאה אבל מפרגנת.

 אני בכלל מקדימה את זמני, שום דבר לא השתנה וכנראה גם לא הולך להשתנות. המציאות כרגע היא שאני מקבלת, תשומת לב, זמן, יחס, אהבה, שאם כל האופציות מסביב עדין בוחרים בי, כרגע אלה סתם הפחדים שלי ששולחים אותי לעתיד במקום להנות בהווה הנעים.

*אני מניחה שהדברים כאן לא ברורים, רק רציתי להוציא את זה.