התראפסטית שלי סיכמה את הפגישה השבועית ב"את לא מפרגנת לעצמך", אני חשבתי שלא הייתי צריכה את המפגש הזה כדי שהיא תגיד לי את מה שאני כבר יודעת, אבל מסתבר שכנראה הייתי צריכה לשמוע את זה כדי לשים לב למה שקורה סביבי וכמה פעמים ביום התגובות שלי לעצמי לא מפרגנת ובמקום לחזק את עצמי אני מחלישה.

העליות והירידות שלי במצב רגיש, מילה אחת יכולה לשנות הכל לכאן או לכאן. קשה לי לקבל שרוצים להיות איתי כי אני יותר רגילה לאלה שלא, אני רגילה להסתכל על הדברים הלא טובים שבי, ולא לראות את הדברים הטובים. וזה לא משנה כמה פעמים יגידו לי אותם, הדברים הבסיסים שלי ירימו את הראש וישאלו למה?* המצב הזה גורם לי להיות מאוסה על עצמי, אני לא יודעת איך אני לא מאוסה על אחרים.

טוב לי מאוד במקום שלי, אני לא רוצה לשנות שום דבר, זה רק הפחד שלי שהכל יכול להשתנות בשניה**

*אולי יום אחד אני אצליח במקום לשאול למה כן, לשאול בעצם למה לא.

** הפחד הזה תיכף יעבור לי.