מרוב שאני מדברת על מה שקורה לי בעבודה, מרוב שאני חושבת על כל הדברים הקטנים והקטנונים האלה, אני לא מצליחה לכתוב על זה.

אני רק יכולה להגיד שבכל שלב אחר בחיים שלי הייתי עוזבת את העבודה עוד קודם, אבל התמודדתי, עם עליות וירידות, במאבק יומיומי, השתדלתי לראות את היתרונות שבמקום, אבל גם לי יש גבול ודי אני לא יכולה לעמוד בזה יותר, וכבר לא איכפת לי מי מנצח בויכוח המטופש הזה. מבחינתי ההחלטה לעזוב שם כבר סגורה, למרות שאני עוד לא יודעת מתי זה יהיה ואיך אני עושה את זה.

אני יודעת שבהחלטה הזו אני מאכזבת הרבה אנשים וגם קצת את עצמי וזה כואב לי, אבל נמאס לי לבכות כל יום, אני רוצה שקט שכבר אין לי שם.

עדכון בוקר - אחרי הרבה מחשבה יש רק עוד משהו אחד, שאני צריכה לבדוק, שיכול להשאיר אותי שם.