אתמול חזרתי מהעבודה בתחושה, שלא בא לי להיות בבית, אבל גם אין לי כוח ללכת לשום מקום, והדבר היחיד שבאמת רציתי זה קוראסון גבינה והפוך.

נשכבתי על הספה וחשבתי. לא רציתי לחשוב בכלל אז ניסתי לראות סרט למרות ההפרעות של יס, שאולי יצליח לגרום למחשבות שלי לא להיות שם, הסרט פשוט היה מטופש מדי, או שתליתי תקוות גדולות בעניין.

בבוקר, התעוררתי מעורפלת מכמות הסוכר שהיתה לי בגוף, הסתכלתי במקרר ובא לי להקיא מהאוכל המוכר שהיה שם, לחם קל, סלטי אחלה 5%, ירקות, גבינה 3%. באותו רגע תהיתי מי אוכל את החרא הזה על בסיס קבוע. והלכתי לעשות קניות בארומה.

העירו לי בעבודה שהיום אני יותר מדיי היפר, כנראה שככה זה כשפותחים את היום בשבע בבוקר עם מאפה שמרים גבינה. אני לא יודעת איך הצלחתי להתרכז, אבל לפחות הצלחתי לסיים משימה חשובה שנגררה בגלל החגים.

אני לא יודעת מה קורה לי, יש כמה סיבות שיתכן שבגללן המצב הוא כזה, מה שכן זה לא יכול להמשך, זה גם לא מצליח להפסיק, יש לי מבחן שאני צריכה ללמוד אליו בסופ"ש, אני לא אצליח אם אני אמשיך לאכול ככה.

היום הבלוג חוגג שנתיים.