אתמול חברה שאלה אותי למה החלטתי ללכת ללמוד תואר שני, עניתי לה את התשובה הכי אמיתית שיכולתי לתת, כי משעמם לי בחיים, או יותר מדויק גילתי שיש לי מספיק זמן פנוי לעשות את זה. אני תמיד עסוקה, אני תמיד לא מספיקה, אני גם דיי עצלנית, אבל כשאני בוחנת את הימים שלי, יש לי המון זמן פנוי.

עד היום התביישתי להגיד את זה, כי חשבתי שזו סיבה שטותית, לא מספיק רצינית, לא בוגרת, אבל מסתבר שאני כנראה לא הבחורה הכי בוגרת בעולם, גילתי את זה כשלא מצאתי את הכיתה שהייתי אמורה ללמוד בה, כמעט התחלתי לבכות שנמאס לי מהאוניברסיטה הזו, ורציתי לפרוש שניה לפני שהכל מתחיל. דברים לא מסתדרים אני בורחת, ואח"כ מתחרטת.

כבר חצי שנה אני מתכננת את הלימודים האלה, בחרתי מגמה, עשיתי קורסי השלמה, עברתי מגמה ושוב רציתי לעבור מגמה, כי אני לא בטוחה לגמרי שאני רוצה לעשות גם תעודה מקצועית, אני רוצה ללמוד בשביל ללמוד, בשביל העניין ובשביל הנפש. מכל התעודות שעשיתי סתם כי בא לי אני יכולה למלא קיר שלם. אולי באמת הגיע הזמן שאני אהיה קצת יותר בוגרת ואעשה משהו (שאולי) יקדם אותי גם קצת מבחינה מקצועית.

מרוב התלבטויות התבלבלתי, מזל שיש בחיים שלי אנשים בוגרים שיכולים להראות לי גם את הצד שני.