אני חייבת להודות שהחיים שלי לגמרי לא רעים, הם אפילו מאוד טובים, אבל הבעיה העיקרית היא שלפחות פעם בחודש יש לי נפילה, לא צריך הרבה, רק איזו סיבה קטנה, שאח"כ אני אפילו לא זוכרת, שתביא אותי למצב שבאמת, אבל באמת לא איכפת לי.
כשלא איכפת לי, אני אוכלת 15 בורקסים לארוחת צהריים ומקנחת בשתי שקיות קליק, כי לא איכפת לי לעלות במשקל. אני מגיעה הביתה ונכנסת למיטה בשעה חמש, וגם הכלבה לא מצליחה להוציא אותי משם, כי לא איכפת לי שהיום יסתיים כבר. אני לא מתעוררת לעבודה ואפילו לא מועילה בטובי להודיע לבוס, שיפטר אותי כאילו שבכלל איכפת לי. אני יוצאת מהמיטה רק כשאין לי ברירה, יורדת למטה לקנות משהו לאכול ורק יודעת שלא בא לי לראות אף אחד, אני מרגישה את הלחץ בחזה וכל קרבה לאנשים גורם לי פחד, אני קונה את הדברים ועולה הביתה מהר, אין לי בעיה להמשיך לחיות ככה כי לא איכפת לי מאף אחד. אפילו כשאני בספק אם הוא יגיע אני מוצאת את עצמי חושבת שאולי גם זה לא איכפת לי.
כשהוא בא הוא מצליח להוציא ממני את השדים שלי, אני יודעת שכבר הגעתי למקום שאני צריכה להתמודד איתם לבד, אני מקווה למצוא את הדרך, זו קצת בעיה כשאת בת 30 והמצב הרגשי שלך הוא של בת 4, וזו בעיקר בעיה כשלא איכפת לך ואת מאבדת אפילו ליום אחד את השליטה על החיים.
מחר יום חדש, אני אנסה קצת להתמודד ושקצת יהיה לי איכפת.