בשבוע שעבר ישבתי במשרד והרגשתי שקשה לי לנשום, שאני נושמת כמה נשימות כבדות ואחריהן כלום האוויר נעצר בדרך, השיעול לא איחר להגיע והרגשתי איך החדר הקטן שאני יושבת בו נסגר עלי וחונק אותי. במשך שעה יצאתי ונכנסתי למשרד בנסיון להסדיר את הנשימה. ידעתי שזה בגלל לחץ, זה כבר קרה לי בעבר. הפעם זה היה בגלל שאני כל כך רוצה לעזוב את העבודה שאני כבר לא מצליחה לסבול את הנוכחות שלי בה. כמה ימים אחרי זה כבר הודעתי על התפטרותי ובעוד כחודש אני מובטלת מן המניין, אבל מאושרת.

אתמול אחרי שיחת טלפון עם קרובת משפחה שהצליחה לעלות לי את רמת העצבים לדרגות גבוהות, בגלל בעיה משפחתית, שוב לא הצלחתי לנשום, אבל הפעם בניגוד לפעם הקודמת גם לא הצלחתי להסדיר את הנשימה. רק ביקור במיון שכלל כדור ווליום וזריקה הצליחו להרגיע אותי.

אני מחפשת עבודה חדשה בתחום שאין לי בו נסיון, אך למרות זאת זומנתי לכמה ראיונות עבודה ויש לי תחושה טובה שעשיתי את הרושם הנכון. באחד מהם אני אפילו יכולה כבר להתחיל. הבעיה היא השכר, אז נכון שאני רואה בכסף אמצעי ולא מטרה והרבה יותר חשוב לי הסיפוק האישי והמקצועי והתחושה שאני עושה עבודה שיש בה שליחות ותרומה, עדין אני אמורה להתפרנס וכשמציעים לי עבודת שטח, ללא החזר פלאפון וחניות במשכורת קצת יותר מהמינימום אני בבעיה, אולי עדיף היה שיחפשו מתנדבים.

אם כל הכבוד לרצון בסיפוק אישי, אם אני אהיה בבית כל בוקר ולא אעבוד אני אקבל ביקורים לעיתים קרובות שיגרמו לי להיות הכי מסופקת....