אחרי שהבנתי שהתגובה שלי להתנהלות שהיתה לי בסשן יצאה מפרופורציה בגלל הביקורת עצמית המיותרת שלי  ושבעצם לקחתי את הסשן הזה למקום מאוד לא טוב עם עצמי.

אחרי שיצאתי באמצע היום מהעבודה כדי לנוח כי הרגשתי שכל הגוף שלי כואב ושאני רגישה לכל מילה שאומרים לי ושאני תיכף מתחילה לבכות למישהו מול הפנים והפעם בלי סיבה מוצדקת.

אחרי שדיברנו ודיברנו ודיברנו על מה שאני מרגישה, שזה בסדר לבכות, שזה בסדר לקנא וזה בסדר להגיע למקומות שצריך להתמודד איתם.

אני כבר רוצה שוב...

היה לי קשה, כאב לי מאוד, הרגשתי מושפלת, חסרת יכולת לזוז, הרגשתי רע פיזית ומנטלית ונשברתי. בכיתי המון וליד אנשים זרים. הבטחתי לעצמי שלי זה לא יקרה, שאני לא אבכה בסשן ובכיתי. אני מאוכזבת מעצמי.

הייתי במקום שכנראה עוד לא הייתי מוכנה להתמודד איתו, בסשן שיש בו עוד שפחה, מודה שהנוכחות שלה הטרידה אותי, במיוחד שהיו לה יכולות מדהימות, שאני אפילו לא קרובה אליהן מה שרק גרם לי להרגיש יותר מושפלת ושאני מאכזבת את  האדון שלי שדאג לי לסשן הזה.

אני מרגישה שנשברתי כל כך שמהמקום הרגיש שאני נמצאת בו כרגע אני  לא אצליח בחיים לעמוד בעוד סשן. זה לא שלא היה לי כייף ונהנתי ופינקו אותי במגע נעים ובבחורה שירדה לי, אבל כרגע עולות לי מלא שאלות והקושי והכאב לא נעלמו, הם עדין כאן. ואני לא בטוחה שאני יודעת כרגע איך להתמודד עם המצב חוץ מלהמשיך לבכות.

אחת ההחלטות שלי בחודשים האחרונים היא שאני לא בורחת מקשיים. שאני צריכה לעבור שיעור בהתמודדות, או כמו שהטראפסטית שלי קוראת לזה צריך לסיים את מה שמתחילים.

ההתמודדות הזו התחילה מזמן, בדברים קטנים וחשובים, אבל לא הוגדרה ככזו, שמתי לב לזה בעיקר כשהחלטתי ללכת לשומרי משקל. ידעתי שהקושי שלי בא מהמקום שמספיק פעם אחת שאני לא ארד, או אעלה, או ארד לא כמו שציפיתי כדי לגרום לי לברוח ולא לחזור יותר. החלטתי והתחיבתי שהפעם גם אם יהיו תקופות בלי שינויים משמעותים, גם אם אני אוכל יותר, גם אם הדברים לא יהיו כמו שאני מצפה, גם אם אני אתאכזב אני אמשיך להגיע לפגישות, להקשיב ולחמם כסא, אבל אני אגיע ולא אברח. זו המטרה שלי בתהליך הזה והיא אפילו יותר חשובה לי מהירידה, למרות שהן קשורות אחת לשניה ואם אני אצליח באחת אני אצליח בשניה.

בימים האחרונים אני מרגישה שאני רוצה להכניס משהו חדש לחיים, ואני יודעת שהדבר שהכי ברחתי ממנו כל השנים, שהיה לי קשה איתו, שאני ממש שונאת ושאני הכי לא טובה בו זה לימודי אנגלית. החלטתי שהיום אני מספיק מוכנה וחזקה  להתמודד עם הנושא הזה שנראה כל כך פשוט לאחרים ובשבילי הוא סיוט. 

הפעם אני מגיעה לזה ממקום אחר ואני ממש מקווה לא לברוח כשיהיה לי קשה.