החיים הצבעוניים שלי

החיים ממשיכים..

עושים את אותם דברים..

כל הזמן..

זה כבר מתחיל קצת לשעמם.

אין יותר מה להגיד לאף אחד..

אני פשוט מסתובבת כמו רוח רפאים ומנסה למוצא את הגוף שלי כדי לדבר על משהו שיש בו באמת משהו מיוחד. משהו.. משהו שהוא לא כמו כל דבר... שהוא משהו שונה.

כמוני.

משהו שבאמת יכול לעניין אותי..

לעשות לי משהו בלב.. אולי בקיבה. אבל משהו..

אנשים אומרים לי שאני מוזרה..

מה לעשות שאני מנסה לעשות דברים כדי שישימו לב אלי.. אני לא רוצה להרגיש כאילו אני בלתי ניראית וכולם הולכים לידי ולא שמים אליי לב..

אני רוצה להיות מיוחדת..

שונה, אחרת, לא כמו כולם..

אני לא רוצה להיות מרובעת..

אני רוצה להיות עיגול, משולש, מחומש, משהו!!!!

אבל אני לא יכולה..

כי יש את הדבר הזה שניקרא סטטוס קוו.. שכולם צריכים להיות כמו שאומרים להם להיות..

ככה גם אומרים לי להיות..

אני לא יכולה ללבוש מה שאני רוצה או לדבר על מה שאני רוצה..

אם אני יעשה את זה אנשים יתחילו לצעוק עליי, לצחוק עליי אפילו ללעוג לי, ואני לא רוצה שזה יקרה..

אני רוצה להיות ביחד עם כולם אבל גם להיות מיוחדת, משהו אחר..

אפשר בכלל לעשות כזה דבר או שזה בלתי אפשרי?

זה נמנע להיות כמו כולם? אנשים באמת יכולים להיות מי שהם רוצים?

כי בנתיים, אני לא יכולה להיות מי שאני רוצה..

רק מי שאנשים אחרים רוצים שאני אהיה..

אני רוצה לנסות לעשות משהו כדי להיות שונה, אבל זה אף פעם לא מצליח..

בנתיים אני כמו כולם, מסתובבת בבית ספר, לומדת, אוכלת, ישנה, מתלבשת כמו שכולם מתלבשים..

אבל מתי אני אצליח להיות שונה?

מתי?