דיוקן עצמי

כנראה שתם זמנו

של הבלוג המקסים הזה

אכן אני לא אובייקטיבית

חשה כבר הרבה פחות עד כמעט לגמרי שלא חשה משיכה לכתוב פה.

אני לא סוגרת כאן רישמית,

באופן כללי אני לא טיפוס רישמי,

והדלת לכאן תשאר בשבילי תמיד פתוחה (בשלב זה, "נבר סֵי נבר")

אהבתי אתכם, ואותי גם

מי שמתגעגע מוזמן לקרוא אחורה אחורה בעבר, בנבכי הארכיון המצ"ב משמאל.

להתקרא/ להתראות (מיצי)...

ביליו

:)