דיוקן עצמי

החלום משבת בצהריים

תוך כדי חלום ידעתי שזה חלום, אבל עדיין

כשקמתי זה היה חזק.

טיילתי ביישוב עם בתים מושקעים ומפוארים

עם חצרות רחבות וגינות פורחות.

לבית אחד היתה גדר העשויה כדים

לבית אחר אבנים גדולות

לבית אחר גלגלים.

היה שקט סביב

הרחוב היה ריק.

לא ראיתי לא שמעתי נפש חיה.

ההליכה היתה כמו אפילו ריחוף

הרגשתי שאני הולכת-רצה באויר ורק כל כמה צעדים חוזרת לאדמה כדי לשאוב ממנה עוד כח\תנופה.

אולי אפילו היו לי כנפיים.

לעיתים ההתקדמות היתה דווקא בהליכה אחורה... (משונה..)

ריחפתי לי ככה ברחובות הישוב היפה הזה,

מחפשת סימן לחיים

ולא מוצאת.

(גם לא בעלי חיים)

אפילו לא ציפורים.

שקט.

יודעת שזה חלום.

וגם יודעת ש-

כן,

זה היה בגוש קטיף.