הערב כל כך התחשק לי (לטבול בכנרת)
לכתוב פוסט.
ולא היה לי מה.
כאילו, תמיד (?) אני יכולה לחרבש ולעשות לעצמי סדנאת כתיבה ולערוך עליכם ניסיונות שתאלצו לקרוא...
אבל לא התחשק לי הפעם להתעלל בזכים ותמימים.
אפילו בשלב מסויים (בעודי שכובה-על-השטיח-מנסה-להרדים-את-הפוציקון-המעצבן-הקטן-שלא-רוצה-לישון-ורק-מושך-אותי-איתו-אל-השמיכה והכרית-שעל השטיח בסלון. ולא עזרו לי תחנוני על כאבי הגב, הוא בשלו דוחֵפותי לישון איתו! החצוף. בסוף כמעט נרדמתי לפניו- עד שהוא התחיל להרים את הרגליים שלו למעלה ולהזיז את הכסא שליד ולהרעיש, ככה שנטשתי סופית וראה זה פלא- הוא כמעט מיד נרדם. הוי.)
אז אפילו היה לי רעיון לכתוב פוסט כזה:
סוג של ספירת מלאי,
דבר שהייתי אוהבת לעשות פעם, בילדותי, בזמנים משעממים מאוד:
היו שתי אופציות:
א. או להקשיב לשירים ברדיו (או/וגם דיבורים) ולכתוב על נייר כל משפט שאני שומעת ואז זה יוצא גנוב כי אין כל כך קשר... ויש קפיצות, -עיזבו!-
ב. או לעשות רשימה של כל מה שיש על המדף בסלון של ההורים שלי (בבית), החל מספרים וכלה בקישקושים ששמים לקישוט.
אהבתי (ועדיין אוהבת) את הרעיון -מבחינה אומנותית-פילוסופית...- זה מספר עלינו: איזה אנשים גרים בבית הזה, כמה מורכבים אנחנו ומה כוללים וכו' (שאר בלה בלה בלה)
-אולי עוד אכתוב פעם פוסט כזה-
אבל
בנתיים
ציפתה לי הפתעה בתנור......
אז אני פשוט שמה קישור
ממש מרגש שכותבים פוסט בגללך (או שמא בזכותך?!!)
בכולופן
לילה טוב.
-תודה, קפוץ' וסליחה+אייקון מחייך ו/או נבוך
(ותודה על הלימוד לקראת הפעמים הבאות....)
שין שן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ביליו