מוצאי ט' באב
עדיין השרפה משתוללת
והדם נשפך
קראתי אתמול בלילה את מגילת "איכה"
וחשבתי על השואה.
התחלתי היום לקרוא ספר נוסף- עדות של ניצול שואה, על אושוויץ
נהרגו היום שמונה אזרחים ועוד שלושה חיילים
יהי זכרם ברוך.
מחר שבת
אנא שישבות גם המוות, והשכול והפצע.
חושבת על כל הכוויות
וגם בנפש.
ונזכרת
בדיוק לפני שנה.
והרבה כבר הבינו, נראה לי.
וכל כך רוצה את בואו, כתמיד ומעבר לכך.
כמה רצון עוד צריך?
כמה קורבנות להקריב?
מתי תמלא הכוס?
מתי זה יגמר ורק יתחיל.....?
האם אזכה?
העוד הרבה?
עוד אבינו חי
וגם האמונה
והחוזק.
לא נשבר.
בכל יום
ואף על פי ש
עם כל זה
וזה
וזה.
אחכה לו
הרי אין לי אפשרות אחרת...
החלפנו ספר בספריה למותק (4), קוראים לו: "אפילו כשאני מתחבא" כתבה אותו אמונה אלון.
ספר מתוק על אלוקים.
הכי אהבתי משם את השיר הבא:
לי יש בית
שמתחיל
ונגמר,
אך אלוקים
בכל העולם הוא גר:
האדמה לו רצפה
השמים - תקרה
הים - חלון
השמש - מנורה
ועצים ופרחים
לכבוד האורחים.
הכי יפה בעיני וחידוש מיוחד זה שהים הוא כמו חלון.
חשבתי על זה
הו, כמה זה יפה.
האם נדמה לי שהכיסופים שלנו לביאת הגואל מתעצמים,
או שתמיד הם היו ברמות כאלה גבוהות?!
לאחרונה, גם בעקבות המלחמה הזו, נדמה לי יותר ויותר שאנו כבר רוצים את הגאולה הזו!!
אבל אולי בעצם זה היה כך תמיד....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ביליו