למה אם אני בת 21 , אני מרגישה כמו בת 90 שנגמרו לה כל האופציות,
דרך אגב אני ממש ממש ממש ממש נאחזת בלחפש סיבה לחיות, כי חוץ משהמשפחה שלי החברים שיתגעגעו מסכניפ,
אני לא מרגישה שצריך אותי בעולם, אני מרגישה שהכל יסתדר ויתנהל יפה מאוד בלעדי.
כמה שנכנסתי יותר לדתות לבודהיזם להתעניינות הבנתי, כמובן שכמו שהכל אותו דבר גם באותו מידה להכל יש ואין משמעות.
וכשגיליתי שאתה צריך להחליט מה המשמעות של החיים שלך מאז נראה לי למזלי היה לי צבא ואחרי זה.... אני עפה באוויר חסרת סיבה לשאוף ממנו.
אין לי יותר כוח לזה... אני לא סובלת מזה שאני עצובה אני חזקה אחושרמוטה אבל להיות עצובה תקופה כבר הסביבה שלי לא סובלת אותי.
הצילו , רע לי ואני אבודה ואני לא יודעת מה לעשות.
בעיקר בעיקר. שאני מרגישה שהכל ריק מתוכן וחסר סיבה. אני כבויה לחלוטין
אז אם לכלום אין משמעות וכולנו חלק ממשהו ... וואלה הערך שלי בעולם מרגיש לי כמו תא עור מת ....
וואללה אני יכולה ליצור לי ערך בעולם .... אבל מאיפה אני מתחילה בכלל???
רואים? אני רוצה!! אני לא רוצה למות אני כנראה אאבק בקווי מחשבה האלה עד גיל מיליון, או שיתמזל מזלי ומחר אדרס אוכל לנוח בבית חולים לא לדאוג למחר...
פאק תראו מה אני מאחלת..... שמישהו יקח אותי מפה!!!!!
כינוי:
fokie
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
